זמר לחנוכה​

שיר ושבח לפני צור ישועתנו על ישועתנו מד' גלויות ובכללם גלות יון ייסדו הר"ר מרדכי ז"ל וחתם שמו בראשי החרוזות


מָעוֹז צוּר יְשׁוּעָתִי, לְךָ נָאֶה לְשַׁבֵּחַ.

תִּכּוֹן בֵּית תְּפִלָּתִי, וְשָׁם תּוֹדָה נְזַבֵּחַ.

לְעֵת תָּכִין מַטְבֵּחַ. מִצָּר הַמְנַבֵּחַ.

אָז אֶגְמוֹר, בְּשִׁיר מִזְמוֹר, חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ:

מעוז צור ישועתי – הקב"ה שהוא גיבור מושיע. תכון בית תפילתי – תבנה את בית המקדש. לעת תכין מטבח מצר המנבח – כאשר תשחט את צוררינו שנובחים עלינו ככלבים. אז אגמור וכו' – אז נאמר בביהמ"ק את הפרק 'מזמור שיר חנוכת הבית':


הודאה על יציאת מצרים

רָעוֹת שָׂבְעָה נַפְשִׁי, בְּיָגוֹן כֹּחִי כִּלָה.

חַיַּי מָרְרוּ בְקֹשִׁי, בְּשִׁעְבּוּד מַלְכוּת עֶגְלָה.

וּבְיָדוֹ הַגְּדוֹלָה. הוֹצִיא אֶת הַסְּגֻלָּה.

חֵיל פַּרְעֹה, וְכָל זַרְעוֹ, יָרְדוּ כְּאֶבֶן בִּמְצוּלָה:

בשעבוד מלכות עגלה – בשעבוד מצרים שנמשלו לעגלה. הוציא את הסגולה – הוציא ממצרים את ישראל שהם עם סגולה. ירדו כאבן במצולה – טובעו בים סוף:


הודאה על קץ גלות בבל

דְּבִיר קָדְשׁוֹ הֱבִיאַנִי, וְגַם שָׁם לֹא שָׁקַטְתִּי.

וּבָא נוֹגֵשׂ וְהִגְלַנִי, כִּי זָרִים עָבַדְתִּי.

וְיֵין רַעַל מָסַכְתִּי. כִּמְעַט שֶׁעָבַרְתִּי.

קֵץ בָּבֶל, זְרֻבָּבֶל, לְקֵץ שִׁבְעִים נוֹשַׁעְתִּי:

דביר קדשו הביאני – הקב"ה הביא אותנו אל בית המקדש הראשון. וגם שם לא שקטתי – לא נשארנו שם לעולם אלא גלינו משם. כי זרים עבדתי – עבדנו לעבודה זרה. ויין רעל מסכתי – ניסכנו יין לפני העבודה זרה. כמעט שעברתי מן העולם בגלות בבל. קץ בבל זרובבל – כשנגמרה גלות בבל נגאלנו ממנה על ידי זרובבל, שהעלה את ישראל לבית המקדש השני, כמובא בספר עזרא. לקץ שבעים – אחרי שבעים שנות גלות:


הודאה על נס פורים

כְּרוֹת קוֹמַת בְּרוֹשׁ בִּקֵּשׁ, אֲגָגִי בֶּן הַמְּדָתָא.

וְנִהְיָתָה לוֹ לְפַח וּלְמוֹקֵשׁ, וְגַאֲוָתוֹ נִשְׁבָּתָה.

רֹאשׁ יְמִינִי נִשֵּׂאתָ. וְאוֹיֵב שְׁמוֹ מָחִיתָ.

רֹב בָּנָיו וְקִנְיָנָיו עַל הָעֵץ תָּלִיתָ:

כרות קומת ברוש ביקש – ביקש להרוג את מרדכי שנמשל לברוש (מגילה י:). אגגי – המן הרשע. ונהיתה לו לפח ולמוקש – בקשתו לתלות את מרדכי הכשילה אותו. וגאותו נשבתה – התבטלה. ראש ימיני – מרדכי הצדיק שהיה 'איש ימיני':


הודאה על נס חנוכה

יְוָנִים נִקְבְּצוּ עָלַי, אֲזַי בִּימֵי חַשְׁמַנִּים.

וּפָרְצוּ חוֹמוֹת מִגְדָּלַי, וְטִמְּאוּ כָּל הַשְּׁמָנִים.

וּמִנּוֹתַר קַנְקַנִּים. נַעֲשָׂה נֵס לַשּׁוֹשַׁנִּים.

בְּנֵי בִינָה, יְמֵי שְׁמוֹנָה, קָבְעוּ שִׁיר וּרְנָנִים:

בימי חשמנים – בימיהם של בני חשמונאי. ופרצו חומות מגדלי – את חומות בית המקדש. ומנותר קנקנים – מפך השמן שנשאר – נעשה נס לשושנים – לבני ישראל שנמשלו ל'שושנה בין החוחים'. בני בינה ימי שמונה קבעו – חכמי ישראל הנבונים קבעו את שמונת ימי החנוכה:


בקשה על הגאולה מתוך הספר קיצור של"ה

חֲשׂוֹף זְרוֹעַ קָדְשֶׁךָ, וְקָרֵב קֵץ הַיְשׁוּעָה.

נְקֹם נִקְמַת דַם עֲבָדֶיךָ, מֵאֻמָּה הָרְשָׁעָה.

כִּי אָרְכָה לָנוּ הַשָּׁעָה. וְאֵין קֵץ לִימֵי הָרָעָה.

דְּחֵה אַדְמוֹן, בְּצֵל צַלְמוֹן, הָקֵם לָנוּ רוֹעִים שִׁבְעָה:

חשוף זרוע – הרם ידך כדרך אדם הנלחם באויביו. כי ארכה לנו השעה – הגלות מתארכת עוד ועוד. דחה אדמון בצל צלמון – תדחף את עשו האדמוני לגיא צלמות. הקם לנו רועים שבעה – שבעת מנהיגי ישראל שילחמו בגויים, והם דוד המלך, אדם שת ומתושלח מימינו, אברהם יעקב ומשה בשמאלו, כמובא בגמרא (סוכה נב:):


בקשה על הגאולה מהרמ"א ז"ל

מֵעוֹלָם הָיִיתָ יִשְׁעִי, כְּבוֹדִי וּמֵרִים רֹאשִׁי.
שְׁמַע נָא לְקוֹל שַׁוְעִי, מַלְכִּי וֵאלֹהַי קְדֹשִׁי.
הַעֲבֵר חֶטְאִי וּפִשְׁעִי, גַּם בַּגָּלוּת הַשְּׁלִישִׁי.
חַזֵּק יִשְׂרָאֵל, וְתַכְנִיעַ יִשְׁמָעֵאל, וּמֵאֱדוֹם תִּפְדֶּה נַפְשִׁי:


מה טוב לגבר כי יפצה פיו אחר כך באמרות טהורות אלו הלוא המה פסוקי מזמור י"ב בתהילים 'למנצח על השמינית' שנאמר על שמונת ימי החנוכה כמובא במדרש חנוכה[1].
במזמור יש תוכחה נפלאה לבני יון הרשעים, וגם לבני ישראל שנשתמדו על ידם, וייעצו אותם בשפת חלקות היאך לגמור ולכלות חסידותם של ישראל ואמונתם, עד שהכריתם הקב"ה ועשה בהם נקמות גדולות להושיע אותנו מידם, ואף הפיח בהם אש הגיהנום, עד שהיו דראון לכל בשר. גם נרמז במזמור זה ענין ישועתם של ישראל לעתיד לבוא, שאז יתרומם קרנם של חסידי ישראל שמסרו נפשם על המצוות בשעת השמד, ויידעו הכל את גודל מצוות ה' ויקרת רום מעלתם.

לַמְנַצֵּחַ עַל הַשְּׁמִינִית מִזְמוֹר לְדָוִד:
הוֹשִׁיעָה יְהֹוָה כִּי גָמַר חָסִיד כִּי פַסּוּ אֱמוּנִים מִבְּנֵי אָדָם:
שָׁוְא יְדַבְּרוּ אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ שְׂפַת חֲלָקוֹת בְּלֵב וָלֵב יְדַבֵּרוּ:
יַכְרֵת יְהֹוָה כָּל שִׂפְתֵי חֲלָקוֹת לָשׁוֹן מְדַבֶּרֶת גְּדֹלוֹת:
אֲשֶׁר אָמְרוּ לִלְשֹׁנֵנוּ נַגְבִּיר שְׂפָתֵינוּ אִתָּנוּ מִי אָדוֹן לָנוּ:
מִשֹּׁד עֲנִיִּים מֵאֶנְקַת אֶבְיוֹנִים עַתָּה אָקוּם יֹאמַר יְהֹוָה אָשִׁית בְּיֵשַׁע יָפִיחַ לוֹ:
אִמֲרוֹת יְהֹוָה אֲמָרוֹת טְהֹרוֹת כֶּסֶף צָרוּף בַּעֲלִיל לָאָרֶץ מְזֻקָּק שִׁבְעָתָיִם:
אַתָּה יְהֹוָה תִּשְׁמְרֵם תִּצְּרֶנּוּ מִן הַדּוֹר זוּ לְעוֹלָם:
סָבִיב רְשָׁעִים יִתְהַלָּכוּן כְּרֻם זֻלּוּת לִבְנֵי אָדָם:

ביאור המזמור ע"פ המדרש ומפרשים
​
הוֹשִׁיעָה יְיָ את ישראל מיד רשעי היוונים: כִּי גָמַר חָסִיד. כבר כלו חסידי ישראל שמסרו נפשם על המצוות: כִּי פַסּוּ אֱמוּנִים מִבְּנֵי אָדָם. אפסו דברי אמונה מהיהודים, כי גזרו שלא להזכיר שם שמים: שָׁוְא יְדַבְּרוּ אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ. המשומדים דיברו אל היוונים שוא והבל: שְׂפַת חֲלָקוֹת. עצות מכשילות: בְּלֵב וָלֵב יְדַבֵּרוּ. בשני לבבות, מראים עצמם בדבריהם בלב אחד לטוב, ויש שנאה טמונה בלבבם: והתפלל דוד המלך ברוח הקודש ואמר: יַכְרֵת יְיָ כָּל שִׂפְתֵי חֲלָקוֹת לָשׁוֹן מְדַבֶּרֶת גְּדֹלוֹת. יכרית שפתיהם ולשונם מלדבר גאות: אֲשֶׁר אָמְרוּ לִלְשֹׁנֵנוּ נַגְבִּיר. הרשעים אמרו בלשונינו נתגבר: שְׂפָתֵינוּ אִתָּנוּ. ברשותינו: מִי אָדוֹן לָנוּ. שימנע אותנו: מִשֹּׁד עֲנִיִּים מֵאֶנְקַת אֶבְיוֹנִים. מחמת שוד עניים הנשדדים על ידכם ומחמת אנקת האביונים: עַתָּה אָקוּם יֹאמַר יְיָ. יאמר ה' עתה אקום לעזרתם: אָשִׁית בְּיֵשַׁע. אשים את העניים בישועה: יָפִיחַ לוֹ. ידבר עליהם ה'[2]: ואם תאמרו כי מה שיאמר ה' לא יתקיים, לא כן הוא, שהרי אִמֲרוֹת יְיָ אֲמָרוֹת טְהֹרוֹת. ברורות ומתקיימות הן, כל מה שמבטיח עושה, שיש יכולת בידו לקיימן: כֶּסֶף צָרוּף בַּעֲלִיל לָאָרֶץ. הרי הן ככסף צרוף הגלוי לכל הארץ. מְזֻקָּק שִׁבְעָתָיִם. ככסף שזוקק פעמים רבות ואין בו סיגים, כך כל דבריו אמת: אַתָּה יְיָ תִּשְׁמְרֵם. לאותם עניים ואביונים: תִּצְּרֶנּוּ מִן הַדּוֹר זוּ. כל עני תשמור מזה הדור שהם מלשינים עליו ליוונים: לְעוֹלָם. וכן תעשה בכל דור ודור: סָבִיב רְשָׁעִים יִתְהַלָּכוּן. כי הרשעים מתהלכים סביב הצדיקים להכשילם: כְּרֻם זֻלּוּת לִבְנֵי אָדָם. כשיתרוממו הרשעים הוא זלות ושפלות לבני אדם, וצריך שתשמור אותנו מהם[3]:​


[1] ומצאתי מזמור זה ברשימת מזמורי תהילים לומר בלילות חנוכה שנדפס בספר 'מאיר עיני חכמים' והנאני.
[2] ע"פ פירוש רש"י, ולפי זה תתפרש תיבת 'יפיח' מעניין דיבור, שהקב"ה דיבר והבטיח להושיעם. ובמדרש תהילים דרשו תיבת 'יפיח' לענין ניפוח אש וגפרית על הרשעים וז"ל: רבי הושעיה אמר, כשאשית ישועה לאלו ארתיח מידת הדין לאלו.
[3] ובמדרש תהילים דרש רבי נחמיה: סביב רשעים יתהלכון, סביב לצדיקים רשעים יתהלכון, בשעה שהרשעים יוצאין מגיהנם, ורואין את הצדיקים בשלוה בגן עדן, נפשם מתמעטת, הדא הוא דכתיב רשע יראה וכעס. אימתי, כרום זלות לבני אדם, כשירים הקדוש ברוך הוא ויפרסם מצות הבזויות בתורה, מה לך יוצא ליהרג, על שמלתי את בני, מה לך יוצא ליסקל, על ששמרתי את השבת, מה לך יוצא לישרף, על שאכלתי מצה, מה לך לוקה בפרוגין, על שעשיתי רצון אבי שבשמים, הדא הוא דכתיב "מה המכות האלה בין ידיך ואמר אשר הכיתי בית מאהבי", המכות האלו גרמו לי לאהוב לאבי שבשמים, לכך כתיב כרום זלות לבני אדם, לכשירומם הקדוש ברוך הוא מצות בזויות בעולם הזה.
​
  • תודה
  • יישר כח
  • שכוייח
תגובות: נדיב לב, בדן, מה ידידות ואדם אחד נוסף