אין דבר שלם מלב שבור

וחושך על פני תהום- זה גלות יון (ב"ר בראשית),
קשה טובא, והרי במדרש (תנחומא נח) איתא על הפסוק "העם ההולכים בחושך ראו אור גדול", שקאי על לומדי התורה שבע"פ,
אם שניהם הולכים בחושך אם עלולים חלילה להתיקע זה בזה..,

אלא שהיוונים הולכים בחושך וחושבים שהם האור האמתי,
ואילו לומדי התורה לומדים מתוך ידיעה שיש גם חושך בגופינו החומרי, עד שמזקקים עצמם בתורה הקדושה,

ללמדנו, כי החושך הכי גדול הוא לחשוב שאתה באור בלי לעמול עליו,
ואילו האור הכי גדול הוא לדעת שצריך לעבוד בעוה"ז כדי להגיע לאור,

כך גם, לב שבור מחפש את השלמות והוא בדרך אליה,
משא"כ עצבות ודכאון שכל עניינם להתחמק ולברוח מהמציאות של האור.