הפלפול שלא פסק תורה שבע"פ ממשיכה להיכתב

כבר מספר פעמים זכינו לצפות במעמד המרגש הזה ,
עשרות רבנים, גדולי תורה, ראשי ישיבות, ראשי קהילות,
מתאספים יחד בחולו של מועד, בצילו של מרן רבינו הגדול רבי דוב לנדו שליט"א
יושבים יחדיו סביב שולחנו של פאר הדור והדרו ומלבנים סוגיות בריתחא דאורייתא,
זה אומר בכה וזה אומר בכה, מביא ראיה, מפריך, מחלק, מיישב, פשוט-"אש קודש".

לצערי לא זכיתי לראות את המעמדים הללו מקרוב
אך מרחוק צפיתי בזה מספר פעמים.

ובתוך כדי אחד מהצפיות בסרטון, בין מילה למילה, בין סברא לסתירה,
הבזיקה בי לפתע מחשבה חזקה, עמוקה, מטלטלת.
הרגשתי כאילו לרגע נפתח לי חלון בזמן,

ובעיני רוחי אני רואה רבותינו האמוראים יושבים כך ממש,
בבית מדרשו של רב,
או בבית דינו של שמואל,
או בישיבתם של אביי ורבא,

שוקלים כל מילה בפלס, זה מקשה וזה מתרץ, זה מפריך וזה מיישב,
כך נשאו ונתנו, ראיה מהברייתא, וקו' מתוספתא, ומהמשנה ההיא מוכח להיפך.

ומתוך אותו בירור עמלני, ודקדוק עמקני, נוצרה לנו הגמרא הקדושה!

הרגשתי כאילו אני רואה בעיניי כיצד נולדת תורה שבעל פה. לא כספר על מדף, אלא כנהר חי של דעת אלוקים,
שבו כל תלמיד חכם מוסיף טיפה, וכל פלפול מדויק נעשה חוליה בשרשרת מסירת התורה.

והמחשבה הזו – שאותו פלפול שנשמע עכשיו בביתו של מרן שליט"א
הוא המשך ישיר לאותם פלפולים שנאמרו לפני אלף ושמונה מאות שנה,
שחוט אחד של זהב מחבר בין כל הדורות – הרטיטה את ליבי.