ובמה? בשופר - אין די בהכרת הלב

ואמרו לפני בראש השנה מלכיות זכרונות ושופרות. מלכיות – כדי שתמליכוני עליכם, זכרונות – כדי שיעלה זכרוניכם לפני לטובה, ובמה בשופר.

נתייחד הוא השופר בכך שמבטא הוא גם את "שתמליכוני עליכם" וגם את "שיעלה זכרוניכם לפני לטובה", אך לא נתגלה בכך סודו.


מיסודו של בעל העיקרים נודע, כי ג' עיקרים הם, שהם שרשים ויסודות לתורה, והם "מציאות השם" "ההשגחה לשכר ועונש" ו"תורה מן השמים".
ומבסס זאת בעל העיקרים "והמורה על היות ג' העיקרים הללו שרש ויסוד לאמונה אשר בה יגיע האדם אל הצלחתו האמיתית, הוא מה שיסדו לנו אנשי כנסת הגדולה בתפלת מוסף של ראש השנה ג' ברכות, שהם מלכיות זכרונות ושופרות, שהם כנגד ג' עיקרים הללו, להעיר לב האדם כי בהאמנת העקרים הללו עם סעיפיהם ושרשיהם כפי מה שראוי יזכה האדם בדינו לפני השם".
ומבאר שם במעט הרחבה וזה לשונו "כי ברכת מלכיות היא כנגד מציאות השם, ויורה על זה נוסח הברכה, על כן נקוה לך.... יכירו וידעו כל יושבי תבל כי לך תכרע כל ברך תשבע כל לשון, ויקבלו כולם את עול מלכותך, וכן ברכת זכרונות תורה על ההשגחה והשכר והעונש, וכן יורה נוסח הברכה, אתה זוכר מעשה עולם ופוקד כל יצורי קדם לפניך נגלו כל תעלומות וכו', וברכת שופרות היא לרמוז על העקר השלישי שהוא תורה מן השמים, ועל כן היא מתחלת אתה נגלית בענן כבודך...".


נמצינו למדים מדברי בעל העיקרים, שיסוד אמירת מלכיות זכרונות ושופרות שיסדו לנו בראש השנה, הוא קבלת ג' עיקרים אלו עלינו, קבלת מלכות השם, קבלת השגחתו על העולם, וקבלת התורה שהיא מן השמים.

ונראים הדברים שעיקר הביטוי בקבלת ג' עיקרים אלו, אין די בהכרה בלב וקבלת העיקרים בידיעה ברורה, אלא עלינו לבטא זאת באמצעות מעשינו, ואין ביטוי לג' עיקרים אלו אלא על ידי העיקר השלישי, שכן הביטוי המעשי של קבלת מלכותו ית' הוא בהיותנו עבדים אליו, וזה על ידי שנקבל עלינו לעשות ככל אשר יורה לנו, לעשות מצוותיו ושלא להמרות את פיו.
וכן ההכרה בהשגחה ושכר ועונש, הוא במה שנחיה על פי הוראות הבורא, ולא נמרה את פיו, מהיותו משגיח עלינו, ומהיות השכר על עשיית מצוותיו ושמירת תורתו, והעונש על ביטול דברים אלו.


ומבוארים הם הדברים שאמרו "ובמה?", במה אנו מקבלים עלינו את מלכותו, במה אנו מקבלים את השגחתו על העולם, "בשופר" במה שאנו מקבלים עלינו את תורתו שנתנה לנו מן השמים ממנו ית', והיות כל מעשינו בעולמנו על פיה.​