ים התורה - מי שנכנס, כבר לא רוצה לצאת

השבוע כשהלכתי לים נזכרתי בביטוי של חז"ל "אין מים אלא תורה". כשם שהים מכסה את הכל, כך התורה מקיפה את כל חיי האדם.

הים הוא סוער, עמוק, מלא שכבות. מי שעומד על החוף רואה רק גלים. אבל מי שנכנס פנימה מגלה עולם תת ימי, צבעים, יצורים מופלאים, חיים שלמים חבויים. כך גם בתורה, מי שמסתפק בטעימה, חושב שזו "עוד חכמה". אבל מי שצולל, מרגיש שהכל כאן, עומק הפשט, זוהר הדרש, חדות הסברא, ומתיקות הסוד.

הים הגשמי, מימיו מלוחים. המליחות שומרת עליו. כך גם בלימוד התורה, יש בו "מלח", עמל, יגיעה, קושי, ולעיתים גם גדרים והגבלות. זה מה ששומר על התורה והלימוד חי ונקי.
אבל כאן מגיע הפלא. בתוך המליחות הזו, מי שטועם באמת, מרגיש מתיקות שאין לה תחליף. ככל שעמלים יותר, ככל שנכנסים לעומק, כך המליחות הופכת לטעם חיים.
ומי שעומד על החוף ורק מריח את הים יאמר לעצמו, "מלוח, קשה, שורף את הפצעים". אבל מי שצולל פנימה, מגלה שעומק המים, מתוק לנפש יותר מכל מעיין אחר.

ויש עוד נקודה.
בים הסוער אי אפשר לשרוד בין גלי הים בלי להיות בספינה. כך גם בלימוד התורה, אם אין לאדם רב, מסורת, שיטה, הוא יכול להיסחף. הספינה היא השייכות לבית המדרש, למסורת הדורות, לרבנים הספונים באהלה של תורה שמכוונים ומייצבים.

אז מי שנמצא כבר בפנים מכיר טוב את הטעם. אבל מי שעומד על החוף, אומר לו, אל תסתפק בלצלם את הגלים מרחוק. קפוץ פנימה. כי זה מתוק, קריר, ונעים.