עמל התורה -התחדשות?

אני הקטן מוסר שיעור בהלכה כל יום.
היום חשבתי לעצמי כל מיני מחשבות על הקונספט של השיעור.

בדרך כלל השיעור הוא על נושא הלכה.
מקצוע אחר מקצוע כמה שמספיקים.

היום זה היום הראשון של הסליחות למנהג האשכנזים
חשבתי לתומי מן הראוי להקדיש מספר דקות ליום הנעלה
דברי מוסר נוקבים או חיזוק חוצב להבות.
וכבר התחלתי לסדר את מחשבותי ולכונן את פעמי על איזה ווראט טוב שיעורר הרהורי תשובה.

אבל פתאום הלמה בי ההכרה. שאני טועה!
למה? ככה!
"עמל" זה אומר תמידיות ולא לשנות כל רגע עניין.
היכולת המדהימה של שקיעות בתורה באופן יומיומי בלי הפסק.
היא התענוג הנפלא והמדהים ביותר שיכול להיות לבר נש עלי אדמות.

עצת היצר היא "התחדשות". ועצתי היא "תמידיות"
אין כוונתי של א צריך התחדשות, זה נצרך.
אבל, בכמויות מדודות ולא בסיטונאות.
אם היו כל חודש מתחילים בישיבות את הזמן מחדש זה אולי היה נפלא אבל הרצף היה נעצר.

ולכן ממחשבה למעשה החלטתי.
אני היום ממשיך ללמד הלכה.
ושמחתי בכל הטוב זה תורה שהקב"ה נתן לי.