מדור מאמרים

מידע על מאמרים באתר הפורום מדור מיוחד יועד לפרסום מאמרים תורניים שנכתבו על ידי חו"ר הפורום שליט"א, במטרה להעשיר את המשתמשים בתכנים תורנים מעמיקים ומגוונים. נשמח לקבל חומרים איכותיים שיתרמו לדיונים ולידע כללי של הקוראים. על מנת לשמור על איכות וייחודיות המדור, גובשו כללים מנחים שיבטיחו רמה גבוהה ותכנים ראויים. אנו מזמינים אתכם לעיין בהם לפני שליחת מאמר לפרסום. כללי פרסום מאמרים: חברים רשומים: פרסום מאמר ניתן רק למשתמשים פעילים - שפרסמו בפורום לכל הפחות עשר הודעות תורניות. תוכן תורני: המאמרים צריכים לעסוק בנושאים תורניים - סוגיות בש"ס, הלכה, אגדה, מחשבה, ענייני דיומא, חינוך, סקירת מאורי הדורות, היסטוריה יהודית תורנית. יוצא מן הכלל דיונים אקטואליים, פוליטיים, ציבוריים ודברי חולין שלא יאושרו. נושאים רגישים: מאמרים תורניים בנושאים השנויים...

אִמְרִי נָא אֲחֹתִי אָתְּ לְמַעַן יִיטַב לִי בַעֲבוּרֵךְ וְחָיְתָה נַפְשִׁי בִּגְלָלֵךְ: (בראשית יב, יג) וכתב שם רש"י למען ייטב לי בעבורך - יתנו לי מתנות: והרבה מן המפרשים העירו היאך ביקש אברהם מתנות לעצמו והלא שונא מתנות יחיה (משלי טו, כז). ושאלתם צ"ב הלא הדין האמור "שונא מתנות יחיה" לקחת מיהודי משא"כ אברהם שלקח מגוי ומצוה להציל מידם, הדין נותן להיפך. וראיתי שכ"כ בפירוש הריב"א שם "ומה שכתוב שונא מתנות יחיה היינו במתנה של ישראל" ע"כ. והרע"ב שם הוסיף וז"ל יש לאמר שמה שכתוב ושונא מתנות יחיה היינו בישראל אבל באומות העולם כמציל מידם דמי ולכך היה אוהב אברם שיתנו לו מתנות ע"כ. ואם כן מה תמיהתם. (ומה שמיאן אברהם לקחת ממלך סדום (יד כג) כבר ביאר בשפ"ח והמהר"ל בגור אריה טעם הדבר) ולפו"ר עלה בדעתי לתלות הפלוגתא אם שונא מתנות יחיה נאמר ביהודי או...

א. בעניין דברי הרמב"ם הידועים :הל' חו"מ א-ג. אינו לוקה משום לא יראה ולא ימצא אלא א"כ קנה חמץ בפסח או חימצו כדי שיעשה בו מעשה. אבל אם היה לו חמץ קודם הפסח ובא הפסח ולא ביערו אלא הניחו ברשותו אע"פ שעבר על 2 לאוין אינו לוקה מן התורה מפני שלא עשה בו מעשה. [כמדומה שזה א' מההלכות המוכרות ביותר] ויש בכאן כמה נקודות לפתוח בעניין: 1. ישנה שאלה ידועה על שיטת הה המגיד שכ' [הלכות שכירות פרק יג הל'ב] שלאו דחסימה -לוקין עליו אפילו באופן שחסמה בקול ולא על ידימעשה, מפני שאם אפשר לעבור על האיסור ע"י מעשה, אזי גם אם לא עשה מעשה , לוקה עליו. וכאן הבן שואל:מה נשתנה, ומדוע לא נימא הכי גם לעניין בל יראה? לענ"ד הקלושה הנטושה והרטושה היה ניתן ליישב בהקדם קושי' נוספת האורים ותומים בסימן כח וכןהמנחת חינוך דנים למה אין לוקין על לאו של לא תענה , הרי אפשר ע"י מעשה...

בשו"ע סי' תצ"ג סעיף ב' כתב הטעם שנוהגים באבלות בימים הללו עד ל"ג בעומר, משום שבאותו זמן 'פסקו תלמידי רבי עקיבא מלמות'. ומקור הדברים בגמ' יבמות סב: שמתו בימים הללו כל תלמידי ר"ע. וז"ל: "אמרו שנים עשר אלף זוגים תלמידים היו לו לרבי עקיבא מגבת עד אנטיפרס וכולן מתו בפרק אחד מפני שלא נהגו כבוד זה לזה והיה העולם שמם עד שבא ר"ע אצל רבותינו שבדרום ושנאה להם ר"מ ור' יהודה ור' יוסי ורבי שמעון ורבי אלעזר בן שמוע והם הם העמידו תורה אותה שעה תנא כולם מתו מפסח ועד עצרת". ודרוש הסבר אם כן מה לשמחה זו בל"ג בעומר לאחר שמתו עשרים וארבע אלף ת"ח?! וביותר צ"ב לשון השו"ע "שאז פסקו מלמות". אילו היו נותרים בחיים חלק בלתי מבוטל מהתלמידים, ע"ז שייך לומר פסקו מלמות, ואף שמחה יש בזה, אולם לאחר שמתו כולם (ה' תלמידים הידועים ר"מ ר"י וכו' נעשו תלמידיו לאח"ז ולא...

רציתי להציע בפני הרבנים חברי הפורום איזה רשימה שכתבתי בעניין שכירות ומסתעף לענייני קנין פירות וקנין הגוף, אקוה שיתקבלו על לב הרבנים שליט"א. א. בגמ' (עבודה זרה טו) שקיל וטרי אי שכירות קניא או לא קניא, ונפקא מינה בזה בהשכיר בהמתו לעכו''ם אי שכירות לא קניא ומצווה בשבת על שביתת בהמתו או דקניא ואינו מצווה על שביתת בהמה זו, וכן בהשכיר ביתו לעכו''ם אם מוזהר שלא יביא בו העכו''ם עבודה זרה משום לא תביא תועבה אל ביתך, ובפשוטו שכירות הוי זכות לפירות והוי כקונה שדה לפירות דפליגי בה ריש לקיש ורבי יוחנן אי קנין פירות כקנין הגוף, ומעתה יש להקשות מאי טעמא לא תלי הגמ' נדון זה דשכירות בפלוג' ר''י ור''ל, וכבר עמדו בזה באחרונים. ובס' בקובץ שיעורים (ב''ב אות תסד) הביא עוד להקשות דהא דפליגי בב''ב (נ,א) במוכר עבדו ופסק עם הקונה על מנת שישמשנו ל' יום, רבי...

א. נחלקו בש"ס בדוכתי טובא אם איסור חל על איסור, או דילמא מאחר והדבר כבר אסור- אין האיסור השני חל עליו, יען מהות איסור היא לאסור את המותר ולא את האסור כבר. מפוזרת הסוגיא בפסחים לו, קידושין עז, יבמות לג ,חולין קא ועוד. למעשה קיי"ל שאין איסור חל על איסור כ"א באחד משלושה אופנים: או באיסור מוסיף או באיסור כולל או ששני האיסורים חלים בבת אחת בפש' הגדרת איסור מוסיף היא שנתווסף בדבר הנאסר עוד תוספת של איסור -למשל איסור הנאה [-ויש בזה אריכות בעניין המבשל חלב בהמה ביחד עם חלב ואכמ"ל]או למשל חתיכת עולה שנעשית נותר- שהתווסף כאן איסור לגבוה והאופן השני של כולל הוא שבחלק האסור כבר לא נתווסף כלום- אלא שנוספו עוד חתיכות אחרות לאיסור השני ומיגו שחל האיסור השני על החתיכות השניות, חאיל נמי על החתיכה הראשונה [-בדומה לזה מצינו בנשבע לא לאכול ענבים וחזר...

מהו פלגינן דיבורא? מחלקים את תוכן דבריו או את מילותיו? א. עיקר המושג דפלגי' מצינו בכ"מ בש"ס כגון בסנהדרין (ט:) גבי פלוני רבעני לרצוני ופלוני בא על אשתי וביבמות (כה.) גבי הרגתיו לבעלה של זו דאינו נאמן להשים עצמו רשע או להרוג אשתו דאדם קרוב אצל עצמו ואצל אשתו אבל נאמן להרוג הרובע ולהתיר האשה לשוק, ונחלקו הראשונים בכל זה אם פלגי' מה שאמר שהיה שרצונו [וכן בבא על אשתי שהיה לרצונה] ונקטי' היה לאונסו או בשוגג וממילא אינו משים עצמו רשע, או דפלגי' מה שאמר שהוא נרבע ושאשתו נבעלה ונקטי' שהרובע רבע אדם אחר או שבעל א"א אחרת, דרש"י ביבמות (שם: ד"ה רבא פליג) כתב דנקטי' שהיה לאונסו וכ"ד הרשב"א בתשובה (ח"א סי' א' רל"ז) וכ"נ בד' הריטב"א בכתובות (יח:) , אבל התוס' בכ"מ (יעוי' תוס' בכתובות שם ובסנהדרין שם וכן בתוהרא"ש) והרמב"ן והר"ן (בכתובות שם) ס"ל דפלגי'...

בדין דקא פסקת לחיותי א. ב"ב כ"א ב' אמר רב הונא בר מבוי יכול לעכב על חברו לשים שם ריחים מפני שאומר לו קא פסקת לחיותי והקשתה הגמ' מדגים ותירצה שדגים שונה כיון דיהבי סיהרא והקשתה מחנוני שמחלק קליות ואגוזים ותירצה ששם יכול לומר כמו שאני מחלק תחלק גם אתה אבל פה קא פסקת לחיותי ולדינא דנה הגמ' האם בן מבוי יכול לעכב לבן מבוי אחר ולאותו מבוי ועוד דנה הגמ' ביום שוק וכו' ב. ובב"י קנ"ו הוכיח מהא דבת"ח יכול לאקבועי שהני דיני הם מדרבנן ומפני תיקון העולם שהרי מדאורייתא אין סברא שיהיה הבדל בין דרבנן לדאורייתא אמנם בר"י בסוגיין נראה שההיתר דת"ח זה דווקא בדבר זה שמקורו הוא בתקנת עזרא שאין הגבלה של רוכלות וממילא מותר לקבוע סחורתו וא"כ לפי דברי ר"י צ"ב מה מקום התביעה של פסקת לחיותי והגמ' דימתה חלוקת קליות ואגוזים וחילקה שהכא יכול גם השני לחלק אבל הכא קא...

הרחק מן הצבוע דע את האויב * עשיו הוא אדום הצבוע * היצר הרע מגיע בתחפושת * היופי החיצוני דע את האויב פרשת שמיני, עוסקת בחלקה השני באזהרה על המאכלות האסורות, הציווי הראשון הוא על בהמה לה צריך שני סימנים מפרסת פרסה ושסעת שסע, ומיד מאריכה התורה בארבע חיות להם יש רק סימן טהרה אחד, צריך לייחד לכל אחד מהם פסוק נפרד עם הסיומת 'טמא הוא לכם', ויש להק' מדוע צריך להרחיב בהם בפרשה מיוחדת, די היה לכתוב שצריך שני סימנים כדי שנדע שלמי שיש סימן אחד טמא ותו לא. בנוסף יש כאן קושיא בפשט מדוע כתוב בגמל בשפן ובארנבת "כי מעלה גרה הוא", ובחזיר "ואת החזיר כי מפריס פרסה הוא", המילה "כי" מיותרת, הרי הסימן הטהרה שבהם אינו הגורם לטומאה, ומן הראוי היה לכתוב שלמרות שמפריס פרסה הוא בכל זאת כיון שגרה לא יגר בכ"ז טמא. את השאלה השניה שואל הכלי יקר ומתרץ שבאמת הסימן...