מדור מאמרים

בגדר חמץ שאינו ידוע חלק ב' מאמר קודם בסדרה בגדר חמץ שאינו ידוע חלק א' והנה כל ד' המהרש"ל להעמיד בד' תוס' דמיירי דהוי ספק אם כלל איכא חמץ אין זה כפשטות ד' תוס' דמד' שם נראה מבואר דאיסור ב"י וב"י אמור בחמץ ידוע אולם בחמץ שאינו ידוע היכן הוא אינו עובר עליו משום ב"י שאינו ידוע ולפ"ז כל שנופל ספק במציאות החמץ אם בכלל קיים או לאו אינו עובר אב"י וב"י משום דאינו מצוי. וכך נקטו כמה מהאחרונים בדעת תוס' עיין בפרי חדש סי' תלא שנוקט בדעת תוס' שאין ב"י וב"י בחמץ שאינו ידוע "דאע"ג דאיכא חמץ ידוע כיון שאינו ידוע היכן הוא אינו עובר משום דכתיב לא ימצא והרי זה אינו מצוי" וכ"כ הפמ"ג במשב"ז סי' תלה סק"א בדעת תוס' שאין ב"י וב"י בחמץ לא ידוע "דאי אפי' חדר שתשמישו כל השנה כיון שא"י היכן הוא מ"ה אין עובר כל שלא הטמין בידים". וכן נוקט שם בדעת רש"י עיי"ש. וכן...

כמה דרכים בגדר חמץ שאינו ידוע בדעת תוס' בגמ' פסחים כא. - למה לי למיתנא בהמה למה לי למיתנא חיה צריכא דאי תנא בהמה דאי משיירא חזי לה אבל חיה דאי משיירא קמצנעא לה אימא לא ואי תנא חיה משום דאי משיירא מיהת מצנעא אבל בהמה זימנין דמשיירא ולא מסיק אדעתיה וקאי עליה בבל יראה ובבל ימצא אימא לא צריכא עיי"ש. ובתוס' שם כתבו וז"ל ואי אשמעינן חיה משום דמצנעת לה - ואין עובר משום בל יטמין דבל יטמין נפקא לן מלא ימצא ואין זה מצוי כיון שאין ידוע היכן הוא וכן משמע בפ"ק (דף ו:) דפריך וכי משכחת לה ליבטלה משמע דכל כמה דלא משכחת לא עבר בבל יראה. הק' רשב"ג היכי שרי להאכיל לחיה שדרכה להטמין הא תנן בפ"ק (דף ט:) מה שמשייר יניחנו בצינעא כדי שלא תטול חולדה בפניו ויהא צריך בדיקה אחריו וכ"ש שאסור ליתן בפניהם ויש לחלק בין חיה לחולדה המגדלים בבתים דההיא לא מצנעא כולי...

במאמרים הקודמים הבאנו מה שנאמר במלכים [ב, פרק יז] על הכותים שכאשר באו לארץ לא ידעו את משפט אלוקי הארץ, והעניש אותם ה' ושלח בהם את האריות. והבאנו מדברי הרמב"ן בביאור ענין 'אלוקי הארץ' שפירושו שבשונה מכל הארצות שה' מנהיג אותם באמצעות מערכת כוכבים ומזלות, את ענייני ארץ ישראל השי"ת מנהיג בעצמו. ונתבאר עומק הענין מדברי הרמב"ן שמהות הבחירה בארץ ישראל היא שתהיה מיוחדת לשמו יתברך, וענין שמו נתבאר בדברי הגר"א שרצון השי"ת להתגלות בעולמו, ולשם כך האציל הבורא יתברך אור אלוקי שיכול לחדור אל העולם לפי הכלים המוגבלים של העולם, וכך הוא יתברך יוכל להופיע בו. אלא שכדי שיהיה לו גילוי כאן, יש מן הצורך במקום פרטי שרק בו השי"ת יופיע ולא בכל העולם, משום שאם יפעל בעצמו בכל מקום לא יהיה ניכר בבריאה. ולכן בחר השי"ת ארץ מיוחדת ששם תהיה הנהגה מיוחדת שלו, ולא ע"י...

בדין ביטול ואיסורי הנאה א. פסחים ו: בגמ' - וכי משכחת ליה לבטליה דילמא משכחת ליה לבתר איסורא ולאו ברשותיה קיימא ולא מצי מבטיל דאמר רבי אלעזר שני דברים אינן ברשותו של אדם ועשאן הכתוב כאילו ברשותו ואלו הן בור ברשות הרבים וחמץ משש שעות ולמעלה. וכתב שם רש"י ע"ד הגמ' "לאו ברשותיה קיימא" - אינו שלו עיי"ש. והיינו טעם הדבר דאין יכול לבטל חמצו אחר זמן האיסור, דהחמץ פוקע מבעלות האדם ואינו שלו כלל. מאידך בד' הגמ' ב"ק מה. בדין שור הנסקל איתא "משנגמר דינו מכרו אינו מכור הקדישו אינו מוקדש" ופירש שם רש"י אינו מוקדש - דלאו ברשותיה דמריה קאי לאקדושיה: עיי"ש. הרי שנקט הטעם דלא מועיל להקדיש "דלאו ברשותיה" ומ"מ עדיין בעלים הוא על שור הנסקל וצ"ע מה שנא דתרוייהו אסורים בהנאה ומ"ט נקט בחדא שאינו ברשותו ובחמץ שאינו שלו. וראיתי שכך העירו בס' דברי חיים ובס'...

בדין ביטול ואיסורי הנאה חלק ב' מאמר קודם בסדרה בדין ביטול ואיסורי הנאה חלק א' ג. ובעצם מה שהערנו ע"ד הקצוה"ח סי' רע"ג וסי' ת"ו דס"ל דאיסורי הנאה יש להם בעלים ואין מפקיע בעלות האדם אלא דאינו ברשותו, ומד' רש"י הנז' מבואר דחמץ בזמן איסורו אינו של האדם כלל וסותר לד' הקצוה"ח. ראיתי במרחשת ח"א סי' א' העיר ע"ד הקצוה"ח כקושייתנו וכתב לבאר הטעם דס"ל לרש"י דאיסו"נ אין להם בעלות כלל. וז"ל: ונראה שמה שהכריח לרש"י ז"ל לפרש כן הוא משום שאזיל לטעמיה למעלה ה: שכ' שטעם ביטול חמץ הוא משום דכתיב תשביתו והשבתה הוא בלב וכמו שביאר הרמב"ן בחי' שם וכן הר"ן בפסחים שם דכיון שמבטלו בלבו ומחשיב אותו כעפרא דארעא ואינו רוצה עוד בקיומו שוב אינו עובר עליו. ולפ"ז אם חמץ הי' שלו אף לאחר זמן איסורו הי' יכול לבטל אותו כיון ששלו הוא והוא בעליו בכחו לבטלו ולהחשיב אותו...

בדין המשהה חמץ ע"מ לבערו וישוב בסתירת ד' התוס' פסחים ו: אמר רב יהודה אמר רב הבודק צריך שיבטל מאי טעמא אמר רבא גזירה שמא ימצא גלוסקא יפה ודעתיה עילויה וכי משכחת ליה לבטליה דילמא משכחת ליה לבתר איסורא ולאו ברשותיה קיימא ולא מצי מבטיל ע"כ. ובטעם ד' רבא פליגי רש"י ותוס', רש"י שם ד"ה ודעתו עליה - חשובה היא בעיניו, וחס עליה לשורפה, ומשהה אפילו רגע אחד ונמצא עובר עליה בבל יראה ובבל ימצא, אבל משבטלה אינו עובר, דלא כתב אלא תשביתו: העולה מד' רש"י דאין עובר על מציאת חמץ כל שדעתו לשורפו אלא היכן שדעתו עליה וחס עליה מלשורפה. מאידך שי' תוס' שם ד"ה ודעתיה עילוייה – וז"ל פירוש ולא בטל מאיליו כמו פירורין: הרי מד' תוס' מבואר דכל שמצא חמץ אף שאין דעתו עליה ולא חס מלשורפה עובר בשעת מציאת החמץ ולכך צריך לבטל קודם הפסח בכדי שלא יעבור איסור על חמץ שנשתייר...

שי' הרא"ש והטור בדין חמץ ידוע - חלק ב' מאמר קודם בסדרה שי' הרא"ש והטור בדין חמץ ידוע - חלק א' ג. והנה מד' התורא"ש שהזכרנו לעיל מבואר להדיא דעובר אף על חמץ שא"י עכ"פ בשוגג עיין דף ו: (ד"ה שמא ימצא) ושם כתב הרא"ש דאם ימצא גלוסקא יפה עובר בשגגת ב"י וב"י, הרי דבריו שם באו אחר שבדק ומ"מ עובר בשוגג. ויל"ע אי מחמת הבדיקה חשיב שוגג או כל חמץ שא"י אף בלא בדיקה אינו עובר אלא בשוגג. ונראה להוכיח מד' הרא"ש ו. סוגיא המפרש לים דמיירי שלא בדק וכתב ע"ז הרא"ש בביאור ד' רש"י שאינו עובר על החמץ בביתו אם רואהו, דמיירי שא"י שיש חמץ בתוך ביתו ולכן אין כאן עבירת לאו במזיד אלא א"כ רואהו וכל שלא ראה אינו עובר אלא בשגגת ב"י עיי"ש. מבואר דס"ל דאף בלא בדיקה אינו עובר על חמץ שא"י כי אם בשוגג. ובדף כא. ד"ה אבל חיה כתב תורא"ש ע"ד הגמ' "אבל חיה דאי משיירא מצנע...

שי' הרא"ש והטור בדין חמץ ידוע א. כתב הרא"ש (פ"א סי ט') אמר רב יהודה אמר רב הבודק צריך שיבטל מיד אחר בדיקתו. וכו' ומ"ט צריך ביטול והלא בדק ופינה כל החמץ שנמצא אי נימא משום פירורין דקים (לן) שלא מצא בבדיקה ונשארו ועובר עליו בבל יראה ואע"פ שאינו רואה דהא לא כתיב לא תראה חמץ אלא לא יראה משמע לא יהא לך חמץ במקום הראוי לראיה ואע"פ שאין יודע שהם בביתו מ"מ בל יראה איכא ולכך צריך שיבטל ושוב אין כאן איסור בל יראה. ופריך והא לא חשיבי ומשום פירורין לא צריך ביטול דממילא בטילי והוי הפקר ואין עובר עליהן. אמר רבא גזרה שמא ימצא גלוסקא יפיפיה דדעתיה עילויה כלומר חיישינן שמא באחת מן הזויות היתה גלוסקא יפיפיה שדעתו עילויה ולא בטלה ממילא ולכך צריך לבטל ע"כ. פשטות ד' הרא"ש מורים בכונתו, דלאו ב"י וב"י עובר כל שיש חמץ בביתו, אף אם בדק ונשתייר חמץ, ממה דנקט...