מדור מאמרים

בדבר הכנסת ע"ז לבית חלק ב' מאמר ראשון בסדרה בדבר הכנסת ע"ז לבית חלק א' רעיון מעניין ראיתי בשו"ת 'יש מאין' (סי' י"ז, לרב אליהו ילוז, אב"ד טבריה) שכתב "...נראה דתיקון זה יועיל בנידון דידן להשכיר לו הבית בתנאי שלא יכניס עבודה זרה, ואם יכניס יתחייב באחריות נפילה ושריפה ויוקרא וזולא, דנראה דאין כאן איסור לא תחנם כיון שאינו יכול להוציא הבית מתחת ידו, ומשום לא תביא תועבה אל ביתך ליכא דהא אם הביא קיימא ברשותיה ואין זה ביתו של ישראל". לגבי האיסור 'לא תחנם', שאחד מענייניו הוא שלא לתת לנכרים חניה בא"י (ע"ז כ'.), נחלקו הראשונים האם הוא בכל האומות או רק בז' עממין יש איסור לתת להם חניה: שהרמב"ם (ע"ז י' ו') לא חילק בזה, אמנם הראב"ד במקום (וכן הסמ"ג לאוין מ"ט) השיג על הרמב"ם שאיסור זה אמור רק בז' אומות ולא בכל האומות [ורק בישיבתם ולא בהעברה], ואילו...

חובת בדיקה בחשש דרבנן מאמרים קודמים בסדרה מאמר ראשון בסדרה מאמר שני בסדרה מאמר שלישי בסדרה חובת בדיקה בחשש לאיסור דרבנן ש מקום לחדש שהחובה לחוש ל'מיעוט המצוי' היא דוקא כאשר החשש הוא לאיסור תורה, כגון טריפה [שזה היה נידון המשכנ"י] ושרצים, אבל כאשר החשש לאיסור דרבנן בלבד – כבר הכריע המשנ"ב (נ"ה ל"א) בשם הפמ"ג (נ"ה א"א ז') לגבי בדיקת סימני גדלות לצורך צירוף למנין - שא"צ לחייב בדיקה בשל 'מיעוט המצוי' של איסור דרבנן, כשהבדיקה אינה קלה [שכתב הרמ"א (נ"ה ה') שכלפי צירוף למנין מחזיקים אותו כגדול כשהגיע לשנותיו ואין בודקים אם הביא שערות; ביאר הפמ"ג שמבואר בפוסקים שבאיסור תורה צריכים בדיקה ולא סומכים על חזקה ורוב (כגון בבדיקת ב' שערות אחר גיל י"ג), וקשה – שבכל מקום מועיל רוב וחזקה, וי"ל שהחשש למיעוט המצוי (כגון בבדיקת הריאה) הוא מדרבנן, או כי...

ילפותא דין בדיקה מאמר קודם בסדרה בגדר דין בדיקה כתב הר"ן (א. בדפי הרי"ף) וז"ל בודקין את החמץ. פרש"י ז"ל כדי שלא יעבור בבל יראה ובל ימצא והקשו בתוספות דהא קיימא לן דמדאורייתא בביטול בעלמא סגי כדאיתא בגמרא וסוף סוף לא סגי בלא ביטול כדאמרי' בגמרא (דף ו:) הבודק צריך שיבטל וכיון שכן הוא היכי אתיא בדיקה כדי שלא יעבור עליו בבל יראה ובל ימצא הא לא פטר נפשיה בלא ביטול ובביטול לחודיה סגי וי"ל דמדאורייתא בחד מינייהו סגי כלומר או בבדיקה או בביטול דבדיקה לחודה נמי מהניא כדאמרינן עלה בגמרא (ז:) לאור הנר מנא לן ופשטינא ליה מקראי אלמא דבדיקה נמי מדאורייתא היא וכל שבדק מן התורה אינו צריך לבטל הלכך שפיר איכא למימר דבדיקה אתי כדי שלא יעבור עליו בבל יראה שמה שהצריכו חכמים בטול אחר הבדיקה אינו אלא מדבריהם שמא ימצא גלוסקא יפיפיה ודעתיה עלויה כדאיתא בגמ' ו...

בס"ד דין 'קרש שניתן בצפון ינתן בצפון' והמסתעף א. טעם וגדר הדין. ב. סימון דפנות הסוכה ג. עשיית עטרה בטלית בירושלמי מסכת שבת (פרק הבונה הלכה ג, והובא בר"ן מסכת שבת דף לז ע"א מדפי הרי"ף) איתא: אמר רבי אימי (שמות כו ל) 'והקמות את המשכן כמשפטו'. וכי יש משפט לעצים. אלא אי זהו קרש זכה להינתן בצפון, ינתן בצפון. בדרום, ינתן בדרום. א. דפנות הסוכה והציצית שבטלית – אם מותר לשנות מקומם סימון דפנות הסוכה כדי לא לשנות מקומם משנה לשנה על פי דברי הירושלמי הללו נקבעו כמה חידושי הלכות, כמו שמצינו בדברי הפוסקים דלהלן: א. השל"ה במסכת חולין (פרק נר מצוה אות כא) והבאר היטב בהלכות סוכה (או"ח סימן תרל ס"ק ו) מביאים את דברי המהרי"ל בספר המנהגים (הלכות סוכות סעיף ו) הכותב שראה את רבו מהר"ש מסמן את דפנות הסוכה באותיות א' ב' ג', כדי לראות סדר עמידתם, ולא...

וְאֶת הָאֶלֶף וּשְׁבַע הַמֵּאוֹת וַחֲמִשָּׁה וְשִׁבְעִים עָשָׂה וָוִים לָעַמּוּדִים למה משה רבינו ע"ה שכח אֶת הָאֶלֶף וּשְׁבַע הַמֵּאוֹת וַחֲמִשָּׁה וְשִׁבְעִים, ומי הזכיר לו במדרש רבה: עד שהוא יושב ומחשב שכח באלף ושבע מאות וחמשה ושבעים שקל מה שעשה ווים לעמודים, התחיל יושב ומתמיה אמר עכשיו ישראל מוצאין ידיהם לאמר משה נטלן, מה עשה, האיר הקב"ה עיניו וראה אותם עשוים ווים לעמודים. ובמדרש תנחומא (פקודי אות ז'): עם שהוא עושה חשבון וכו' שכח אלף ושבע מאות וחמשה ושבעים שקל שעשה מהן ווין לעמודין ולא היו נראין [פי' שכל הדברים היו נראים וגלוים אך הווים היו בתוך העמודים ע"כ שכח - מהרז"ו] התחיל עומד תמה ואומר עכשו ימצאו ידיהם של ישראל עלי לומר שאני נטלתי אותם, והוא חוזר לבוא על כל מלאכה ומלאכה, מיד האיר הקב"ה את עיניו וראה שהיו עשויין ווין...

בגדר דין בדיקה (כמה מהלכים בד' הר"ן) א. כתב הר"ן (א. בדפי הרי"ף) וז"ל בודקין את החמץ. פרש"י ז"ל כדי שלא יעבור בבל יראה ובל ימצא והקשו בתוספות דהא קיימא לן דמדאורייתא בביטול בעלמא סגי כדאיתא בגמרא וסוף סוף לא סגי בלא ביטול כדאמרי' בגמרא (ו:) הבודק צריך שיבטל וכיון שכן הוא היכי אתיא בדיקה כדי שלא יעבור עליו בבל יראה ובל ימצא הא לא פטר נפשיה בלא ביטול ובביטול לחודיה סגי וי"ל דמדאורייתא בחד מינייהו סגי כלומר או בבדיקה או בביטול דבדיקה לחודה נמי מהניא כדאמרינן עלה בגמרא (ז:) לאור הנר מנא לן ופשטינא ליה מקראי אלמא דבדיקה נמי מדאורייתא היא וכל שבדק מן התורה אינו צריך לבטל הלכך שפיר איכא למימר דבדיקה אתי כדי שלא יעבור עליו בבל יראה שמה שהצריכו חכמים בטול אחר הבדיקה אינו אלא מדבריהם שמא ימצא גלוסקא יפיפיה ודעתיה עלויה כדאיתא בגמ' ו: ע"כ...

בגמ' פסחים ו: איתא, וכי משכחת ליה לבטליה דילמא משכחת ליה לבתר איסורא ולאו ברשותיה קיימא ולא מצי מבטיל דאמר רבי אלעזר שני דברים אינן ברשותו של אדם ועשאן הכתוב כאילו ברשותו ואלו הן בור ברשות הרבים וחמץ משש שעות ולמעלה. וכתב שם רש"י וז"ל: "לאו ברשותיה קיימא" - אינו שלו עיי"ש. והיינו טעם הדבר דאין יכול לבטל חמצו אחר זמן האיסור, דהחמץ פוקע מבעלות האדם ואינו שלו כלל. ומאידך בגמרא ב"ק מה. בדין שור הנסקל איתא "משנגמר דינו מכרו אינו מכור הקדישו אינו מוקדש" ופירש שם רש"י אינו מוקדש - דלאו ברשותיה דמריה קאי לאקדושיה: עיי"ש. הרי שנקט הטעם דלא מועיל להקדיש "דלאו ברשותיה" ומ"מ עדיין בעלים הוא על שור הנסקל וצ"ע מה שנא דתרוייהו אסורים בהנאה ומ"ט נקט בחדא שאינו ברשותו ובחמץ שאינו שלו. וראיתי שכך העירו בספר דברי חיים ובס' מרחשת ח"א סימן א עיי"ש. ונראה...

חיוב בדיקת בגדים משעטנז מאמר ראשון בסדרה מאמר שני בסדרה אין ספק שאם אחוז השעטנז הוא מעל חמישים אחוז – חובה לבדוק את הבגד, אפילו אם הוא כלאים דרבנן, אך יש לדון האם יש חובה לבדוק אחר שעטנז כשידוע שאיננו חמישים אחוז, שבזה מצאנו שחייבו בדיקה מדרבנן כאשר שיעור האיסור הוא 'מיעוט המצוי', כגון בבדיקת סירכות הריאה (בפרק זה נעזרתי במאמרו של הרב יהודה פפויפר שליט"א בגדרי חיוב הבדיקה, וכן במאמרו של הרב עמנואל מולקנדוב שליט"א). חובת הבדיקה – דוקא כשהפשתן מצוי שנינו (כלאים ט' ז') "הברסים... לא ילבשם עד שיבדוק, רבי יוסי אומר אף הבאים מחוף הים וממדינת הים אינן צריכין בדיקה - מפני שחזקתן בקנבס", והוסיפו בירושלמי (כלאים ט' ד') "הדא דתימר בראשונה שלא היתה הפשתן מצויה בכל מקום, אבל עכשיו שהפשתן מצויה בכל מקום - צריכין בדיקה", ונמצא שאין חיוב בדיקה במקום...