מה יש להרבות, במה יש להאריך? האם בזה שמתארים איך המצרי הגיע מאחורה וחטף על הראש מקיימים מצוות הסיפור, או שסגי במה שמספר את המכות בפרטות, ואח"כ מספר את היציאה.
כעת ראיתי שמביאים דבמנחוה וקדושה ח"ב אות י"ט כתב שאף אם תעסור עם בנך כל הלילה בפרושי ההגדה ופסוקי התורה לא יצאת ידי חובתך אך ורק להסביר לו היטיב מכל דבר עומק הנס וגבורת השי"ת ויכולתו לדשנות הטבע כרצונו ואהבתו לעמו ושמרו את החסד לאוהביו לדורותם וכל רחבת דברים כיוצא בהם,
מה?
לכאורה כוונתו פרושי ההגדה שאינם נוגעים לסיפור אלא פלפולים בעלמא
א. הגר"א גורס בתוספתא לספר ביצ"מ ולא בהלק הפסח
אולם בהגדה איתא תשובה לבן החכם
אכן הגרי"ז (שם) מוכיח משם דסיפור יצ"מ מהני אף בהל' הפסח
וכעת ראיתי דהריטב"א הקשה דבתורה התשובה לחכם הוא עבדים היינו ואמאי בעל ההגדה כתב טעם אחר וכתב המלבי"ם דבאמת אומרים לו עבדים היינו ואף מוסיפים הלכות הפסח מאחר ששאל עליהםוזהו שכתוב ואף אתה אמור לו ועי' בשפתי חיים בביאורי הגדה מה שביאר בדברי המלבי"ם.
שוב ראיתי דהריטב"א בתחילה מבאר את התשובה לבן החכם בזה הלשון: ולפיכך אנו משיבין לו כי אנו עושים זה כהלכות הפסח, לפי שיהיה נאכל על השובע, וגם לפי שאין לנו לאכול שום דבר אחריו כדי שישאר טעמו בפינו, ומתוך הטעם נזכיר טעמי המצוה ונספר בה כל הלילה, ע"כ. נמצא דהעיקר הסיפור על הניסים הבא כתוצאה מהתשובה הזו.
