וְנָתַתָּ֧ עַֽל הַשֻּׁלְחָ֛ן לֶ֥חֶם פָּנִ֖ים לְפָנַ֥י תָּמִֽיד

[גרינפלד]

כתב המאירי (פסחים דף עו עמוד ב ד"ה אמר המאירי חמשה דברים) לבאר ענין הבאת לחם פנים בטומאה שאינו נאכל, וז"ל:
ולחם הפנים בכל שבת ושבת שתים עשרה חלות כל אחת שני עשרונים ומסלקין את הישן וחולקין אותו משמר היוצא ומשמר הנכנס עם כהן גדול ואוכלים ביומו וזבחי שלמי צבור והם שני כבשי עצרת הבאים שלמים ומקטירים אימוריהן ובשר נאכל לכהנים ושעירי ראשי חדשים הבאים חטאת ונאכלים לכהנים וכן שעירי המועדות וכל אלו אין עיקרן בא לאכילה שעיקר הבאת העומר להתיר חדש להדיוט ועיקר הבאת שתי הלחם להכשיר מנחות מתבואה חדשה ועיקר הבאת לחם הפנים להעמיד השלחן בכבוד ובהדור ועומד שם כשיעור שאפשר לו באכילה ראויה והוא שבעה ימים.​

ואשמח אם יוכלו להוסיף בענין.
יישר כוח.

 

[גרינפלד]

ואולי זה מסביר יותר מדוע הוזכרה הנחת הלחם בעשיית המשכן, בשונה מקרבנות המזבח.
מיהו גם בלא זה ניחא, כיון שסו"ס זה דבר קבוע.
[והדלקת המנורה שהוזכרה - עי' בדעת זקנים ריש הפרשה, שגם שמן למאור כתוב בתרומה, בשונה מהקרבנות,
כיון שהדלקת נרות המנורה הוא מכבוד הבית, וכן קטורת הסמים כדי שיהיה ריח טוב].

 

[גרינפלד]

מדוע הוזכרה הנחת הלחם בעשיית המשכן, בשונה מקרבנות המזבח.

ועוי"ל, שהקרבנות לא הוזכרו, כיון שהוזכרו כבר בפרשת יתרו "וזבחת עליו את עולותיך ואת שלמיך";
ועי' טעמא דקרא שהלשון "ועשית את המזבח", ב-ה' הידיעה, היינו המזבח שהוזכר ביתרו.