קפדנות וכעס המותרות | אוצר הגות מוסר ומחשבה יהודית| דף 2 קפדנות וכעס המותרות | אוצר הגות מוסר ומחשבה יהודית| דף 2
על בסיס קביעת הגמ' ש"לעולם יהא אדם ענוותן כהלל ולא.."
ממש לא ברור לי איך אתה דוחק לו' שהגרי"ז חשב שהוא לא נכלל בלעולם הזה.
לשמאי היתה התאמה מיוחדת לקפדנות שנהג בה, שמדברי הגמ' עולה שמאד לא פשוט להלביש את ההתאמה הזו על אדם אחר.
קביעת הגמ' הזו היא הלכה?
מי שלא עושה את, באיזה איסור הוא עובר?

הגמ' קובעת את זה כהנהגה לכלל האנשים,
כמו ששמאי עצמו יצא מכלל זה,
כך ישנם עוד אנשים שיצאו מכלל זה.
 
קביעת הגמ' הזו היא הלכה?
מי שלא עושה את, באיזה איסור הוא עובר?

הגמ' קובעת את זה כהנהגה לכלל האנשים,
כמו ששמאי עצמו יצא מכלל זה,
כך ישנם עוד אנשים שיצאו מכלל זה.
מה הקשר הלכה? זה כלל שהפשטות היא שגם הגרי"ז נכלל בו, אז מהי"ת לו' שהגרי"ז ראה עצמו מחוץ אליו? וכי אנו יודעים מהו בדיוק טבע האישיות שהיה לשמאי ולמה נהג כפי שנהג - למעשה ההוראה לכל שאר אינשי לא לעשות כן..
 
מה הקשר הלכה? זה כלל שהפשטות היא שגם הגרי"ז נכלל בו, אז מהי"ת לו' שהגרי"ז ראה עצמו מחוץ אליו? וכי אנו יודעים מהו בדיוק טבע האישיות שהיה לשמאי ולמה נהג כפי שנהג - למעשה ההוראה לכל שאר אינשי לא לעשות כן..
בוא ננסה לנתח בהגיון,
מה ההבדל בין שמאי להילל?
ברור שזה הבדל של טבע.
וברור שכוונת הגמ' שכל אדם יאמץ לעצמו טבע רך ולא טבע קשה.

אבל כמו ששמאי עצמו - לא חלק על אימרת הגמ' הזו - אלא רק אחז שכלפיו זה לא נאמר
והסיבה כי הוא ידע לנתב זאת מתי והיכן,
כך גם הגרי"ז.

וכך כל אחד שבאמת יוכל לנתב זאת למקומות הנכונים,
אלא שלא כל אחד זוכה...
 
נערך לאחרונה:
אבל כמו ששמאי עצמו - לא חלק על אימרת הגמ' הזו - אלא רק אחז שכלפיו זה לא נאמר
זה לא הפשט. אחרת הגמ' היתה מגבילה, או שהיינו מוצאים במפרשים.. הכלל הזה נאמר על כולם כמסקנה ממעשה, אין להסיק ממנו ביחס לשמאי שנהג כן עוד לפני המעשה והיה תנא, מסתמא יש במפרשים למה הוא כן נהג כן. אסתכל כשירווח לי הזמן
 
זה לא הפשט. אחרת הגמ' היתה מגבילה, או שהיינו מוצאים במפרשים.. הכלל הזה נאמר על כולם כמסקנה ממעשה, אין להסיק ממנו ביחס לשמאי שנהג כן עוד לפני המעשה והיה תנא, מסתמא יש במפרשים למה הוא כן נהג כן. אסתכל כשירווח לי הזמן
לי זה כן מסתבר ואפי' מאוד,
שמעתי אותה מחכם אחד והנה ציטוט
או - שמדובר בהנהגה ששמאי בגדלותו יכל לכוון אותה למקומות נכונים, אך מי שלא כמותו - לא זו ההנהגה שצריך לנקוט.
 
הפשט הוא הזהר בגחלתן ואני רואה למחות מחאה נמרצת על ביזוי כבוד ת''ח.
אין דרכי בהודעות מעין אלו בפרט מצד החשש דמכה . . בסתר אבל נראה לי שזהו חיוב מוחלט במצב זה והדברים לא אמורים לנגד הכותב שבוודאי לא דק' מה עולה מדבריו, אלא כלפי הדברים נשמעו.
 
ולשאר האנשים שאינם כמותו - כולל הגרי"ז (כפי שנכתב כבר לעי') מדריכה הגמ' שאין לנהוג כן.
אני קורא ומתרשם שבאמת רצונך לברר את הנושא ללא כחל ושרק ומתוך כבוד לגדו"י. כך שלא עברת על התקנון גם אם פחות נוח לי בדברים שכתבת.
יחד עם זאת אני רוצה להעתיק מה שכתב בדיווח אחד המשתמשים הנכבדים
לענ''ד צריך לכוון אותו לדבר בצורה שפחות תפגע בנו, ייתכן ובבית מדרשות מסויימים יש שיח מסוגים שונים אבל לי ולכאו' לעוד כמוני קשה לדון לכך זכות או כפי שדנו בדיון אחר בפורום לכף שטות
זו נקודה חשובה שראוי שתאמר בפומבי. לאו דווקא באשכול הזה, אלא גם באשכולות אחרים ולכלל המשתמשים ללא יוצ"מ. (במקרה זה נאמר כאן).
כשבאים לדון על נושא מסויים כמו על מגזר אחר, גם אם לא נוח לך דבר מה, חשוב להעביר את המסר בצורה מכבדת להתחשב ברגשות הציבור. וממילא אפשר ודבריך ישאו פרי. אחרת, זה יגרום את ההיפך הגמור. (כמובן כ"ז כשזה לא סותר לתקנון. באופן של זלזול וכו' הס מלומר).
 
למה שמאי יכל לקבוע והגרי"ז לא?
בדיוק מאותה סיבה שאיננו יודעים למה שמאי יכל לקבוע זאת, כנראה משהו יחודי לו. לתנאים היו מעלות אחרות.
שוב ראיתי שבאור ישראל פכ"ח דחה דבריך מכל וכל. וכתב שודאי שלא היה שמאי קפדן בטבעו, אלא שנחלק עם הלל האם כלפי ענייני התורה יש לנהוג בקפידא. וגם בעניינים אלו סבר הלל שיש לנהוג ענוותנת. ולהבנתי הנושא דנן לא היה בעניינים תורניים אלא בהקפדה בעניני דעלמא.
עיי"ש ותרווה נחת

אני קורא ומתרשם שבאמת רצונך לברר את הנושא ללא כחל ושרק ומתוך כבוד לגדו"י. כך שלא עברת על התקנון גם אם פחות נוח לי בדברים שכתבת.
יחד עם זאת אני רוצה להעתיק מה שכתב בדיווח אחד המשתמשים הנכבדים

זו נקודה חשובה שראוי שתאמר בפומבי. לאו דווקא באשכול הזה, אלא גם באשכולות אחרים ולכלל המשתמשים ללא יוצ"מ. (במקרה זה נאמר כאן).
כשבאים לדון על נושא מסויים כמו על מגזר אחר, גם אם לא נוח לך דבר מה, חשוב להעביר את המסר בצורה מכבדת להתחשב ברגשות הציבור. וממילא אפשר ודבריך ישאו פרי. אחרת, זה יגרום את ההיפך הגמור. (כמובן כ"ז כשזה לא סותר לתקנון. באופן של זלזול וכו' הס מלומר).
אשמח להסבר מדוע לו' שהגרי"ז לא היה במדרגת שמאי זה לא מכובד? ח"ו.

הפשט הוא הזהר בגחלתן ואני רואה למחות מחאה נמרצת על ביזוי כבוד ת''ח.
אין דרכי בהודעות מעין אלו בפרט מצד החשש דמכה . . בסתר אבל נראה לי שזהו חיוב מוחלט במצב זה והדברים לא אמורים לנגד הכותב שבוודאי לא דק' מה עולה מדבריו, אלא כלפי הדברים נשמעו
איזה ביזוי?! - ח"ו.... הגרי"ז היה ענק שבענקים ומי אני שיעיז לדבר על קצה הזרת שלו. אני הוגה בתורתו תדיר ומעריץ את דמותו לא פחות ממך.
הוצאת ש"ר זה גם איסור.
 
בדיוק מאותה סיבה שאיננו יודעים למה שמאי יכל לקבוע זאת, כנראה משהו יחודי לו. לתנאים היו מעלות אחרות.
דבריך אינם מקובלים.
אנו דנים על שני גדולי עולם כל אחד בדורו, וכבר נאמר יפתח בדורו כשמואל בדורו.
אין שום סיבה לאמירה הודאית על שמאי לעומת הספקנות על הגרי"ז.
כי "בדיוק מאותה סיבה שאיננו יודעים למה שמאי יכל לקבוע זאת", כך גם איננו יודעים למה הגרי"ז יכל לקבוע זאת, כנראה היה לו משהו ייחודי. "לגדולי עולם היו מעלות אחרות".
שוב ראיתי שבאור ישראל פכ"ח דחה דבריך מכל וכל. וכתב שודאי שלא היה שמאי קפדן בטבעו, אלא שנחלק עם הלל האם כלפי ענייני התורה יש לנהוג בקפידא. וגם בעניינים אלו סבר הלל שיש לנהוג ענוותנת. ולהבנתי הנושא דנן לא היה בעניינים תורניים אלא בהקפדה בעניני דעלמא.
עיי"ש ותרווה נחת
אין אלו דברי שלי אלא דבריך שלך.
אני לא דיברתי כלל על שמאי אלא רק על הגרי"ז, הבאתי ראיה להתנהגות זו משמאי הזקן.
ואתה הוא זה שטען ששמאי ידע לנתב זאת לדברים הנכונים.

כעת אתה מתרץ תירוץ נוסף על שמאי - על פי דברי האור ישראל.
צריך לדעת האם זה מוסכם,
וביותר האם יש מקרים קיצוניים בהם הלל מודה לשמאי כמו מקרה של מציק לרב שבא לבקש עזרתו, שכבוד התורה ודאי יאמר לנהוג בקפדנות, או שגם שם יש לנהוג בענווה.
שהרי מסתמא גם לך ברור שיש חילוק מהותי בין גוי שבא להתגייר לבין מבזה ת"ח שבא לבקש עזרה מאותו רב שביזהו.
 
אני לא דיברתי כלל על שמאי אלא רק על הגרי"ז, הבאתי ראיה להתנהגות זו משמאי הזקן.
ואתה הוא זה שטען ששמאי ידע לנתב זאת לדברים הנכונים.
כבר ביארתי לך את דבריי ואתה חולק על ביאורי?! אמרתי, שמאי התנהג כך מסבתו הוא, כל עוד לא נדע אותה לא נוכל לייחס אותה לגרי"ז. והבאתי ראייה שהסבה הזו אינה "טבע", כפי שחלקתי עליך מההתחלה - מהאור ישראל. אין צורך להוציא את הדברים מהקשרם.
ולא מובנת לי ההשוואה שאתה עורך כאן בין תנא שמוזהה במקורות בחז"ל עם המדה הקפדנית - ומשמע שהיא התאימה לו. לבין גדול מדור אחר שנקט במדה זו אחר שכבר נשללה הנהגת שמאי לדורות ואנו מנסים לברר סבתו.
 
כי "בדיוק מאותה סיבה שאיננו יודעים למה שמאי יכל לקבוע זאת", כך גם איננו יודעים למה הגרי"ז יכל לקבוע זאת, כנראה היה לו משהו ייחודי. "לגדולי עולם היו מעלות אחרות".
גם לדבריך, אם היה לו משהו יחודי - כנראה זה לא הטבע שלו וזהו, כפי שביארתי. ואת זה מנסים לברר פה, מה זה כן?
 
זה מח' הגרי''ס, והח''ח כידוע.

הגרי''ס טען שנקבעה הלכה כב''ה.
והח''ח כותב שאין לשוה''ר לומר על ת''ח שהוא קפדן דעושה זאת מפני כבוד התורה, וגם שמאי נהג כן.
 
בוא ננסה לנתח בהגיון,
מה ההבדל בין שמאי להילל?
ברור שזה הבדל של טבע.
אין אלו דברי שלי אלא דבריך שלך.
אני לא דיברתי כלל על שמאי אלא רק על הגרי"ז, הבאתי ראיה להתנהגות זו משמאי הזקן.
דבריך הם ולא של אחר (רק כעת מצאתי - מחילה על פיצול ההודעות).

סבת מה שא"א לייחס לגרי"ז את סיבת ההתנהלות של שמאי אינה ההבדל בדורות, אלא מה שהגמ' מתארת את שמאי כקפדן והפרשנים דנים מה היתה מעלתו הייחודית שהיא זו שהקנתה לו אפשרות להתנהל כך, ומשמע שמאז נקבע לא לנהוג כך.
 
זה מח' הגרי''ס, והח''ח כידוע.

הגרי''ס טען שנקבעה הלכה כב''ה.
והח''ח כותב שאין לשוה''ר לומר על ת''ח שהוא קפדן דעושה זאת מפני כבוד התורה, וגם שמאי נהג כן.
אך א"כ יוצא שגם הח"ח הודה לפשט של הגרי"ס ששמאי נהג כן רק בד"ת?
 
אך א"כ יוצא שגם הח"ח הודה לפשט של הגרי"ס ששמאי נהג כן רק בד"ת?
צריך להתעמק בדיוק. זה לשונו:

ספר חפץ חיים - הלכות אסורי לשון הרע - כלל ד
דְּאָסוּר לְגַנּוֹת אֶת חֲבֵרוֹ לְסַפֵּר עָלָיו מִדּוֹת הַמְגֻנּוֹת שֶׁיֵּשׁ לוֹ, כְּגוֹן שֶׁרָאָה עָלָיו שֶׁנִּתְגָּאָה, (לז) אוֹ כָּעַס בְּדָבָר שֶׁלֹּא כַּהֹגֶן אוֹ שְׁאָרֵי מִדּוֹת מְגֻנּוֹת, דְּזֶה וַדַּאי גְּנַאי גָּמוּר הוּא, וְאַף שֶׁהוּא אֱמֶת,
ספר באר מים חיים - הלכות לשון הרע - כלל ד
(לז) או כעס. אבל לומר עליו שהוא קפדן, אם הוא דבר אמת, והיה יודע שהיה אומרה אף בפניו, מותר. שזה באמת איננו גנאי רק מספר עליו שאיננו מעביר על מדותיו וכעין שאמרו על בית שמאי, וראיה מרבי יוסי בסנהדרין (קי"ג ע"א) שאמר אבא אליהו קפדן הוה ע"ש. אבל מאד יש להתישב בפני מי לומר זה, דלו יהיה שאין זה דבר גנאי, מי גרע ממה שאמרו אל יספר אדם בשבחו של חבירו שמתוך וכו' וכל שכן בזה, כי הוא לא יאמר עליו רק שהוא קפדן וחבירו יאמר לו אתה הכרת אותו עתה ואני מכירו מכבר שהוא כעסן, נמצא חבירו בא על ידו ללשון הרע ונתן מכשול לפניו, על כן השומר נפשו ירחק גם מזה:
 
מ"מ עיר המח' היום האם אפשר לומר כן, לאחר שנפסקה הלכה כב''ה. שלדעת הגרי''ס היום אסור לאחוז בקפדנות כלל. והח''ח חולק ומביא ראיה לזה מר' יוסי ע''ש. ודו''ק.
ואולי זה מח' בין הגדולים שהוזכרו כאן.
 
דבריך הם ולא של אחר (רק כעת מצאתי - מחילה על פיצול ההודעות).
לתועלת העניין אביא את ההודעות הרלוונטיות כפי סדרם-
זה עניין של טבע האדם.
יש נוח לרצות ויש נוח לכעוס,
ואין בזה שום בעיה,
אם ההתנהגות היא על פי גדרי ההלכה.

הגרי"ז לא צריך להראות סבר פנים יפות,
למי שפגע בו ועוד מבקש ממנו טובה.
קָשֶׁה לִכְעֹס וְנוֹחַ לְרַצּוֹת,חָסִיד; נוֹחַ לִכְעֹס וְקָשֶׁה לְרַצּוֹת,רָשָׁע: (אבות, ה, י). נוסף על כך, אין עניין להדמות למדותיו של הבורא יתברך - מה הוא רחום וכו'?!
נו, ושמאי הזקן לא היה קפדן?
התייחסתי לחלק הראשון של השאלה על הקב"ה.
את החלק הזה אינני מבין כ"כ, הרי הגמ' מסיקה להדיא (שבת ל:) : "ת"ר לעולם יהא אדם ענותן כהלל ואל יהא קפדן כשמאי".
זה לא עונה.
האם שמאי עצמו - עבר איסור?
ח"ו לאומרו.

אלא בהכרח שאין מדובר על חיוב אלא על עיצה או לפנים משורת הדין.
או - שמדובר בהנהגה ששמאי בגדלותו יכל לכוון אותה למקומות נכונים, אך מי שלא כמותו - לא זו ההנהגה שצריך לנקוט.
נראה לי הרבה יותר פשט
הרב נראה לפשוט הדגיש שהוא שואל כתלמיד לפני רבו,
דהיינו שברור לכולנו שהגרי"ז לא עבר איסור, או לא התנהג כשורה,
ואנו רק רוצים לדון מה המקור שלו להיתר לנהוג כך.

יתכן שכמו שאתה אומר - הוא גם ידע לנתב זאת למקומות הנכונים.
הרב הנ"ל לא צריך פירוש לפירושו. לא היתה הו"א אחרת בהבנת דבריו.
ייתכן, אך כל מה שבאתי לומר הוא שלא ענית על השאלה. כי עדיין מצאנו שהדרך המובחרת היא נוח לרצות, ובודאי שהיה לגרי"ז כח לאמץ עמדה זו, ולכן התמיהה במקומה עומדת. ולו' טבע בני אדם אינו מספיק כאן לענ"ד.
על זה הבהרתי כי אין שום חילוק בין הגרי"ז לשמאי הזקן,
ואין שום סיבה להבדיל ביניהם,
ולומר - את זה אני מקבל למרות שאינני יודע סיבה,
ולזה צריך למצוא את הסיבה וצ"ע...

בסוף חזרת בך, ותירצת על פי האור ישראל שזה לא להלכה.
אמנם לפי הח"ח שהביאו הרי"ז להלכה,
ואין זה לדברי תורה, אלא לכבוד התורה,
ומשום כך הכל מבואר ואין קושיא על הגרי"ז כלל.
 

משתמשים שצופים באשכול הזה

חזור
חלק עליון