ללמוד לפני שהתפלל, בשטיבלאך

[הושע]

כתב השו"ע סי' פ"ט ס"ו
אפילו ללמוד אסור משיגיע זמן תפלה והיינו מי שרגיל להתפלל בבית מדרשו{כלומר ביחידות} ואינו רגיל לילך לבית הכנסת דאיכא למיחש דלמא מטריד בגירסיה ויעבור זמן קריאת שמע ותפלה אבל מי שרגיל לילך לבית הכנסת מותר
ויש לחקור: האם טעם האיסור כיוון שאין לו זמן מוגדר לתפילה ולכן ישכח משא"כ כשיש לו זמן לתפילה במניין או כיוון שלא זקוק לעשות מעשה אלא התפילה במקומו ישכח משא"כ כשהולך לביה"כ
והנפק"מ כשבביהכנ"ס אין זמן קבוע לתפילה כגון שטיבלאך...

 

[הצעיר שבחבורה]

איני מבין מה הצד השני, וכי משום שנצרך לעשות מעשה יזכור יותר?

 

[הושע]

אכן,כמו שמעשה מוכיח על כוונה כמובא בסימן ס' ס"ד במשנ"ב בשם החי"א
ה"נ מעשה מזכיר כמו שופר כדאיתא ברמב"ם
וכן תפילין למען תהיה תורת ה'בפיך סוכה למען ידעו דורותיכם כלומר המעשה הוא זה שמזכיר {לא כדעת הב"ח בטור}

 

[הצעיר שבחבורה]

מה ההשוואה בין מעשה שנעשה, למעשה שמוטל עליו לעשות?

 

[הושע]

אם מעשה מוכיח משמע יש משמעות למעשה מעבר לפעולה שמייצר מחשבה וא"כ כמו שאפשר להבין שיש משמעות לזמן מסוים שהוא השומר שלא אשכח
יש משמעות למעשה מסויים שהוא יזכיר {או"ד המקום יזכיר שהרי לא מתפלל במקומו}