אגדות החורבן

במה שאמרו החכמים דלא יהרגו את בר קמצא רק משום ש"יאמרו מטיל מום בקדשים יהרג", ולכאו' צ"ב, אמאי לולא חשש זה יש להורגו, והא טרם פעל כל רע? וי"ל בפשיטות ע"פ מה דאיתא בשו"ע חו"מ סי' שפ"ח ס"י ד"מותר להרוג המוסר בכל מקום אפי' בזמן הזה ומותר להורגו קודם שימסור".

בספר הליכות שלמה חלק ניסן-אב עמוד תמ מביא בשם החזון איש והגרש"ז אוירבך שחלילה לומר שהוא לשון הפרזה. אבל במהר"ל בנצח ישראל פרק ז' כתב שהכוונה שמצד עצמם היו מוכנים ישראל לאותה מדרגה. ולא שהיה ממש כפשוטו. ובשו"ת עזרת כהן סימן סח הביא מש"כ הראשונים על דברי חז"ל באגדות שדברו לשון גוזמא. מי עוד מדבר בזה.