אהבה ואחווה

אוי, הלב דומע לשמע האתגרים וההתמודדויות המעיקות על צעירי הצאן, נערים ונערות שכל רצונם הוא לישב בשלווה אך נקלעו למערבולת של קשיים וייסורים. ואם החרש תחרישי בעת הזו כאשר ליבנו נקרע מצער, אין מנוס מלקרוא בקול גדול. יהודים רחמנים, בני רחמנים! הצילו את נפשות ילדינו!! מה כבר נדרש מאיתנו: רק מעט...

מלבד שני הטעמים הידועים של להרבות אהבה ואחוה, ולצרכי הסעודה יש טעם נוסף והוא משום שמחה, כך מדוייק ברמב"ם שכתב טוב להרבות במתנות לאביונים מלהרבות משלוח מנות שהוא משמח לב וכו'. ומשמע ששניהם מדין שמחה אלא שיש עדיפות לאחד. וגם בדברי הב"ח כך נראה. ור' שלמה זלמן כותב טעם נוסף לצערי נשכח ממני ואולי...