עבודת השם

יש אנשים שמצליחים לשמור על יציבות, לא מגיעים לשיאים גדולים, אבל גם לא נופלים. אחרים נעים בין קצוות, לפעמים מתעלים לגבהים, ולפעמים נופלים לשפל. היציב מבטיח עקביות, אבל אולי מפספס רגעי השראה גדולים. ה"קיצוני" חווה פסגות נדירות, אך גם סכנת נפילה. השאלה שלי, מה עדיף בעבודת האדם או אפילו בעבודת השם...

טרם אגיש את הסיפור. אני רוצה להקדים כמה מילים. הסיפור שב"ה תקראו, הוא הרבה מעבר לעלילה סיפורית. מאחורי כל סצנה, דיאלוג ודמות ערכתי עבודת מחקר (אולי קצת הגזמתי...), קראתי בעיון ובהרחבה בספרי מחשבה, מוסר והשקפה, לצד ספרות היסטורית (כגון תנועת המוסר ודומיה), שתיעדו את ההווי בבתי מדרשות השונים...

ידוע בעולם, סידור עבודת ה', שי"ל בהכוונתו של האדמו"ר מבעלזא שליט"א, אך אינו מיועד דווקא לחסידי בעלזא, ויש הרבה שמשתמשים בו. באשכול זה, אפשר להעלות, מעלות סידור זה, מטרתו ותפוצתו אצל כלל ישראל ואצל גדולי ישראל בפרט.

בדורנו יש (נראה לי בעיקר בתורת החסידות, אבל קיים הרבה בדברי האור החיים הקדוש) פירושים שונים שתופסים מילה ומפרשים אותה על דרך העבודה. בחז"ל גם יש לפעמים דברים כאלה, כמו קינה ודימונה ועדעדה, וצקלג ומדמנה וסנסנה, בגיטין דף ז. ובמשניות מצאנו את ר' עקיבא שדורש מקוה ישראל ד', במקום לשון לקוות ללשון...

האם באמת אפשר לכוון בכל ה'שמונה עשרה'?! שאלה: "האם ניתן להתפלל ללא מחשבות זרות? זה נכנס אוטומטי! האם כל האלו שמתנענעים בתפילה סביבי אין להם מחשבות זרות כלל? איך עושים את זה? " תשובה: חיים מרדכי היקר… שאלה טובה שאלת, וניכרת התשוקה לעשות את הטוב בעיני ה', ולזכות לעמוד בתפלה אמיתית בהתבטלות...