א) איתא בחולין (קל"ט ב') המן מן התורה מנין שנאמר המן העץ. וראיתי בשם המהרש"ם שביאר בזה, עפ"י מה מה דאיתא במגילה (י"ב א') שאלו תלמידיו את רשב"י מפני מה נתחייבו ישראל שבאותו הדור כליה, ואמרו מפני שנהנו מסעודתו של אותו רשע, וביערות דבש כתב שהחטא במה שנהנו מהסעודה היה במה ששתו יין נסך כמ"ש במגילת...
בלי ספק כי אחד הפרשיות המהותיות והיסודייות ומסתבר שהכי מביניהם הינה פרשת אכילת אדם הראשון מעץ הדעת, הוצאתו מג"ע, הקללות שקולל, וכל סוגייא חמורה זו.
בלי ספק כי זהו נושא עמוק ורחב עד למאוד, שהזהירות בו צריכה למשנה.
השאלה היא עד כמה ראוי לבחור ישיבהה ואברך צעיר לעסוק בזה וללמוד זה בעיון, מההדרך...
ברש"י: אדם יורד לתוך שדהו ורואה תאנה שביכרה וכו' ואומר הרי זה ביכורים.
מרמז למה שכתבו בספרים שביכורים תיקון לחטא אדם הראשון, וזהו "אדם יורד ורואה תאנה", ונרמז באמרם (ברכות מ.) עץ הדעת תאנה היתה, שבדבר שנתקלקלו בו נתקנו, שנאמר ויתפרו עלה תאנה, וכן בביכורים בדבר שקלקלו בו נתקנו.
ואי' בבעל הטורים...
מצאתי דבר נפלא בספר בית אלקים להמבי"ט
שמלבד שנתקללו הנשים בקללת חוה נתקללו ג"כ בקללת אדם
וזה לשונו
"בעצבון וגו' לאנשים ולנשים שבאות ממנו (=אדה"ר) ג"כ,
שבעצבון תאכלנה וקוץ ודרדר וגו',
כי הנשים חל עליהם חוב קללת חוה וחוב קללת אדם כי משניהם נוצרו"
אחת מזקנותי ע"ה היתה נוהגת להטעים את המציאות...