עדים זוממין

בפסוק כתוב וְעָמְד֧וּ שְׁנֵֽי־הָאֲנָשִׁ֛ים אֲשֶׁר־לָהֶ֥ם הָרִ֖יב וכותב המלבי"ם "ופי' ועמדו שני האנשים , ו אשר להם הריב , וצריך שגם הבעלי דין יעמדו שם, בעת הזמת העדים. כענין "יבא בעל השור" כמ"ש בסנהדרין יט." האם ידוע למישהו מקור לדין זה? האם בעלי הדין צריכים להיות בשעת ההזמה מדין "בעל השור"?

מה הנפק"מ (אם יש בכלל) בין "הנה עד שקר העד שקר ענה עד שתשקר גופה של עדות" ל"לענות בו סרה עד שתסרה גופה של עדות".

במשנה ריש מכות יש 2 דוגמאות לעדים זוממין שאין עושין בהם דין הזמה, ובעמוד ב' יש עוד 3 דוגמאות ואיתא בגמרא בעמוד ב' רמז לעדים זוממין שלוקין, והגמרא מסבירה שמחמת לא תענה אינם לוקין משום דהוי לאו שאין בו מעשה. וא"כ נשאלת השאלה למה באמת כן לוקין, על איזה לאו עברו? או שזה מכת מרדות מדרבנן?