עקידת יצחק

בעזרת השי"ת הנותן תורה ומלמדה לעמו ישראל, יובאו באשכול זה מדרשי חז"ל לפרשת "וירא אליו" לפי סדר הפסוקים. מלאכתי בליקוט המדרשים המובאים באוצר נחמד זה על חומש בראשית היא כדלהלן: א. ליקוט דרשות חז"ל מתוך מדרש רבה, מדרש רבי תנחומא, מדרש אגדת בראשית, פרקי דרבי אליעזר, ולפעמים מספר הזוהר, מתוך מאגרים...

מבאר המלבי"ם בטעם עקידת יצחק אבל אצל יצחק היה בזה כוונה אחרת כי באשר לפי הסדור השמיימי לא היה ראוי שיהיה יצחק וזרעו בעולם, אם מצד שראה באצטגנינות שאינו מוליד והיה לדתו נגד המחויב מצד המערכה, ואם מצד שהיו אברהם ושרה זקנים והלידה היה ענין נסיי נגד הטבע, וידוע שהנס לא ימשך רק כל עוד שהאיש...

שמעתי, כשבא השטן ואמר לה היכן יצחק, אמרה לו הלך עם אביו ללמדו מעשה הקרבן, אמר לה הוא הקרבן, לא האמינה לו, הלכה אצל אחימן ששי ותלמי, אמרה להם אתם ארוכים ורואים מרחוק הביטו וראו אם תראו זקן אחד הולך עם שלשה נערים, אמרו לה אנו רואים זקן אחד עוקד בחור אחד והסכין בידו, מיד מתה. [ש"ך על התורה]

מי שענה לאברהם אבינו בהר המוריה הוא יעננו וכן מי שענה ליצחק בנו כשנעקד על גבי המזבח וכו' מעודי התקשיתי היכן מתואר בפסוקים תפילה ועניה אשמח תשובה טובה

בספר עקידת יצחק (דברים שער ק ד"ה והנה אחר) כתב לבאר ענין שכתוב "אפרו של יצחק"... ["צבור" או "ראה"] כי מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה, כיון שנתאמץ לעשות זאת, והביא בזה את הפסוק "עתה ידעתי כי ירא אלוקים אתה" ולפני כן ביאר ע"פ הגמ' בקידושין (מ, א) מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה את הגמ' בע"ז (יז, א)...

קיי"ל שאין שוחטים על המזבח, וא"כ מדוע העלה אברהם את יצחק קודם שחיטתו. ובכלל משמע בכל הפרשה שעיקר הענין היה ה'עקידה', בעוד הציווי של הקב"ה לאברהם היה 'העלהו לעולה'. והן אמנם שהעקידה היא הדבר היחיד שנעשה, אולם עיקר הענין הוא מה שאברהם אבינו התכוון להעלות את יצחק בנו לעולה.

כמדו' שכבר הובאו דברי הר"ן בדרשותיו, שלא נצטווה אברהם על העקידה, שאין זה אלא לשון בקשה. ומצאתי בתרומת הדשן, שמפרש כדברי הר"ן שהוא לשון בקשה, ומ"מ נוקט שהוא ציווי גמור. ומכח זה נוקט בנידון שכתב האב צוואה בלשון בקשה, שהיא ציווי גמור יעו"ש תרומת הדשן פסקים וכתבים סימן צט נראה הדעת נוטה דצוואה...

קח נא את בנך הקשו המפרשים, מה היה הניסיון בעקידה, והרי אם הקב"ה ציווה אותו במפורש ודאי שיעשה זאת. ובדרשות הר"ן (דרוש ו ד"ה הנה מבואר) כתב שלא היה זה חיוב על אברהם אלא מצוות רשות, וכך מדקדק מהלשון "קח נא" [והנה נחלקו התרגום ורש"י אם "נא" הכוונה עכשיו או בבקשה, עיי"ש, ובפרט זה ס"ל לר"ן כרש"י]...

מנלן שאברהם אבינו בדק את הסכין?

התעוררתי עכשיו לדון, אילו היה אברהם מצטווה לעקוד את יצחק, האם היה צריך לנהוג בדיני אנינות ואבלות? הלא הטעם באבילות "להראות כבוד מתו" כמש"כ רש"י בסוכה או מטעם והחי יתן אל לבו שכתב הרמב"ם. ולכאורה זה לא שייך כשנצטווה בכך. בפרט לטעם השני. ולכאו' גם לא היה נוהג דיני אנינות שהרי אינו בקבורה. (וכמו...

מלבי"ם בראשית כב כבר אמרו אשר לא צויתי ולא עלתה על לבי זה עקדת יצחק. והלא צוהו והעלהו שם לעולה, וגם איך צוה וחזר בו,

כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי ברש"י: לא אמרתי לך שחטהו אלא העלהו, אסיקתיה אחתיה. אחתיה מלשון אחות, שגם אחותו של יצחק ובכל שמה מתה באותו יום יחד עם שרה אמינו כדאי' בספר מנחה בלולה בשם מדרש, ואי' ששרה אמינו מתה במקום יצחק בעקידה, ואולי גם אחותו בכל...

וישב אברהם אל נעריו ויקמו וילכו יחדו אל באר שבע וישב אברהם בבאר שבע. היכן נעלם יצחק? בחזקוני פירש, ויצחק היכן הלך, אלא נטמן בגן עדן שלש שנים. ד"א הלך לו לבית עבר ללמוד תורה. אבל האבן עזרא מפרש לפי פשוטו, "ולא הזכיר יצחק כי הוא ברשותו. והאומ' ששחטו ועזבו ואח"כ חיה אמר הפך הכתוב". מי המפרש...

(טז) ויאמר בי נשבעתי נאם ידוד כי יען אשר עשית את הדבר הזה ולא חשכת את בנך את יחידך. (יח) והתברכו בזרעך כל גויי הארץ עקב אשר שמעת בקלי. מדוע בפסוק יח חוזר ואומר עקב וגו', וכבר מוזכר בפסוק טז יען אשר עשית. (יט) וישב אברהם אל נעריו ויקמו וילכו יחדו אל באר שבע וישב אברהם בבאר שבע. מה צורך בסיפור הזה?

וישא אברהם את עיניו וירא והנה איל אחר נאחז בסבך בקרניו וילך אברהם ויקח את האיל ויעלהו לעלה תחת בנו. לכאורה וישא את עיניו מיותר וכן וילך.

ויאמר אל תשלח ידך אל הנער ואל תעש לו מאומה כי עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה ולא חשכת את בנך את יחידך ממני. לכאורה אל תשלח מיותר והיה מספיק לומר אל תעש לו מאומה. מה זה "ממני", הרי זה המלאך שמדבר ולא השכינה והיה צ"ל "ממנו" מה'.

וישלח אברהם את ידו ויקח את המאכלת לשחט את בנו. למה לא כתב ויקח את אברהם וגו', מה הדגש על וישלח אברהם את ידו?

ויקח אברהם את עצי העלה וישם על יצחק בנו ויקח בידו את האש ואת המאכלת וילכו שניהם יחדו. מדוע לא נטל אברהם בעצמו את עצי העולה? ויש לומר שכוחו של יצחק הצעיר רב משל אברהם ובכך יגיע יותר מהר למקום העקידה ויזדרז בקיום הציווי. שהיתה חביבה עליו המצווה ובגללה הזדרז וישכם בבוקר.

יצרנהו כאישון עינו, אפילו ביקש המקום מאברהם אבינו גלגל עינו היה נותן לו, ולא גלגל עינו בלבד, אלא אפילו נפשו היה נותן לו שחביבה לו מן הכל, שנאמר קח נא את בנך את יחידך, והלא בידוע שהוא בנו יחידו, אלא זו הנפש שנקראת יחידה, שנאמר הצילה מחרב נפשי מיד כלב יחידתי. [ילקוט]

ויאמר הנה האש והעצים ואיה השה לעולה ויאמר אברהם אלקים יראה לו השה לעולה בני וגו'. איתא במדרש יראה לו השה ואם לאו לעולה בני, עיין שם. ויש לבאר דהנה בהפסוקים יש לדקדק הרבה, חדא למה שאל יצחק זאת דוקא לאחר שהניח עליו העצים, ועוד וכו', ויש לומר דהנה איתא במסכת פסחים (סו.) פעם אחת חל ערב פסח להיות שבת...