א.
הנה דעת בן עזאי (שבת ה: עירובין צח.) דמהלך כעומד דמי, והיינו דאדם המהלך מרה"י לרה"ר ונושא עימו דבר חייב אף שלא הניח כמו בעמד כיון דמהלך כעומד דמי, ובכתובות לא: מבואר דהוא גם לקולא דהיינו שאקירה ראשונה אינה עקירה להתחייב על ההנחה בסוף כיון שכל פסיעה הויא עקירה חדשה וחייב רק על העקירה של פסיעה...
הנה סוגית אפקעינהו איתא בכמה מקומות בש"ס, והם יבמות צ: קי. כתובות ג. גיטין לג. ב"ב מח:, ודברי הגמ' צריכים ביאור בזה וכמו שיבואר.
דהנה, לשון הגמ' כל המקדש אדעתא דרבנן מקדש משמע דהוא תנאי ע"מ שירצו רבנן, אמנם קשה לומר כן, דא"כ אי"צ להפקעת חכמים, אלא כיון דלא רצו חכמים הרי לא נתקיים התנאי וממילא...