עורב

והלא אפי' אמוראים יכלו וע' סנה' סה: שבת קיט: ויש כאן כעין בזיון (שעורב שעשה אצל נח מה שעשה וע' גיטין מה. שרב עיליש לא האמין לו וכו' וראה בביצה כא. עורבא פרח ויש ששילבו לפי הנ"ל) . ורשב"י בכה על בן תמליון שהגיע במעילה (יז:).

בגמ' סנהדרין קח: "אמר ריש לקיש: תשובה ניצחת השיבו עורב לנח, אמר לו: רבך שונאני ואתה שנאתני וכו', או שמא לאשתי אתה צריך?". וראיתי שרבים וטובים תמהים מה הפשט בזה, וכי יש צד כזה בכלל? אמנם המפרשים על אתר ביארו את מאמר חז"ל. באר שבע על אתר וז"ל: והא דקאמר או שמא לאשתי אתה צריך כו', כתב מורי מהר"ם...