בית דינו של חשמונאי עומדים על משמר הדת
בימי מצוק אלו, כאשר הרימו רשעי ישראל ראשם לפרוץ באיסורים, ראה חשמונאי סגן הכהנים שיש מבני ישראל המקילים ראשם לבא על הנכריות שהיו מצויות ביניהם, ועמד הוא ובית דינו ותקנו, שהבא על הגויה בנידותה ייענש עליה משום איסור נדה, כיוון שביאה זו היא מיאוס וחילול לקדושת...
פירש רש"י, אף זו מן התוכחה, ועוד עשיתם זאת כשמת אהרן בהר ההר לסוף ארבעים שנה ונסתלקו ענני כבוד, יראתם לכם ממלחמת מלך ערד, ונתתם ראש לחזור למצרים, וחזרתם לאחוריכם שמונה מסעות עד בני יעקן, ומשם למוסרה, שם נלחמו בכם בני לוי והרגו מכם ואתם מהם, עד שהחזירו אתכם בדרך חזרתכם וכו', וסמך משה תוכחה זו...
מתוך ה'מגדלות מרקחים':
ויקרבו ראשי האבות למשפחת בני גלעד בן מכיר בן מנשה ממשפחות בני יוסף וידברו לפני משה ולפני הנשיאים ראשי אבות לבני ישראל, ויאמרו את אדני צוה ה' לתת את הארץ בנחלה בגורל לבני ישראל ואדני צוה בה' לתת את נחלת צלפחד אחינו לבנותיו, והיו לאחד מבני שבטי בני ישראל לנשים ונגרעה נחלתן...
מתוך ה'מגדלות מרקחים':
ויאמר אלעזר הכהן אל אנשי הצבא הבאים למלחמה זאת חקת התורה אשר צוה ה' את משה (לא כא)
בספרי פיסקא קנ"ז, ר' יאשיה אומר שהיה אומר דבר בשם אומרו, כענין שנאמר ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי. וכעי"ז פירש רש"י בקצרה. וקשה, דהנה ביבמות צו: איתא דרבי אלעזר אמר שמעתתא דרבי יוחנן ולא אמרה...
ברש"י: לפי שבא משה לכלל כעס בא לכלל טעות, שנתעלמו ממנו הלכות גיעולי עובדי כוכבים וכו'.
אפשר הטעם שזכה אלעזר לצוות אותם על גיעולי עכו"ם כאשר נתעלם ממשה רבינו, כי הכועס כאילו עובד עבודה זרה, וכיון שבא משה לכלל כעס, דהיינו שהיה למשה נגיעה ב"כלל כעס", לכן לא יכל לצוות בענין גיעולי עובדי עבודה זרה...
פינחס בן אלעזר, פינחס הוא אליהו (פרקי דרבי אליעזר פרק כט ופרק מז, רש"י ב"מ קיד: ד"ה לאו כהן), אפשר הטעם שזכה אלעזר בן אהרן לכזה בן יקר, לפי שאלעזר לא היה בחטא העגל, כמו שמובא במדרש תלפיות (נדפס בטעות בענף אלמנה): יש במדרש, כשראה אלעזר שהרגו לחור, רץ וברח ונחבא, ועזרו השם ולא היה שם בעת עשיית...