אלמנה

מאי אלמנה, על שם מנה. (כתובות י:) ונ"ל דאותיות אל הם לשימוש שם התואר ולקוח מלשון ערבי, כמו שפי' המבארים במלות אלגביש (יחזקאל יג, יא-יג; לח, כב) אלקום (משלי ל, לא), ועי' בספר ארץ קדומים לרבי שלמה לעוויזאהן בשם אלסר [1] ובהערה למטה [2], והבונה בעין יעקב נדחק בזה ע"ש. [רש"ש] [1] וזה לשונו...

אלמנה וגרושה לא יקח. הקשה רבינו יהודה החסיד מ"ט כהן גדול אסור באלמנה וכהן הדיוט מותר בה, ותירץ דאמרינן פ' עשרה יוחסין דאין מוסרין שם המפורש אלא לצנועין שבהם, וכ"ג אומר אותו ביה"כ כדאמרינן ביומא, ושמא ישא עיניו באשת איש שיראה אותה יפה, ויזכיר ה' על בעלה ויהרוג אותו. (פני דוד אמור מנמוקי רבי ישעיה)

מתוך ה'מגדלות מרקחים': כל אלמנה ויתום לא תענון (כב כא) הסמ״ג לאוין ח׳ וק״פ מנה שלא לענות אלמנה ויתום בלאו אחד. והקשו עליו בדינא דחיי ובפרשת דרכים דרך מצותיך ובמגילת ספר לאוין ח׳, הרי דרכו של הסמ״ג בשני לאוים הנפרטים באותו הלאו, למנות כל אחד בפני עצמו, כגון לא יבוא עמוני ומואבי, שאע״פ שנאמרו בלאו...