אליעזר

למה בשבועת עשיו ליעקב במכירת הבכורה לא מצינו שהיה בנקיטת חפץ כמו בשבועת אליעזר לאברהם

היכן מצינו שאליעזר עבד אברהם היה צדיק?

הגרד"ל במנחת דבר: הנה כתב החזו"א יו"ד סי' קמ"ד סק"ג ש"לא חייבה תורה שישמש אדם את חברו חינם" ואין מצוה באדם שעושה לחברו דבר שגם חברו יכול לעשות בעצמו באותה מידת קושי, ומעשה דרבקה החסד בזה משום שהיה אסור לאחרים שאינם מבני המקום לשאוב מים מהבאר. ושמעתי לומר עוד, שיתכן שלאליעזר לא היה כלי לשאוב...

כמה שינויים שינה אליעזר בסיפורו לבתואל ולבן, ומפרש המלבי"ם שעשה זאת בכדי שיתרצו בשידוך כִּ֧י אֶל־אַרְצִ֛י וְאֶל־מוֹלַדְתִּ֖י תֵּלֵ֑ךְ - אִם־לֹ֧א אֶל־בֵּית־אָבִ֛י תֵּלֵ֖ךְ וְאֶל־מִשְׁפַּחְתִּ֑י לֹֽא־תִקַּ֤ח אִשָּׁה֙ לִבְנִ֔י מִבְּנוֹת֙ הַֽכְּנַעֲנִ֔י אֲשֶׁ֥ר אָנֹכִ֖י יוֹשֵׁ֥ב בְּקִרְבּֽוֹ...

עַבְדּוֹ זְקַן בֵּיתוֹ זקן ביתו בגימטריא והוא ראשון, שהיה הראשון אחר אברהם שהיה לו זקן לבן כדאי' במדרש הגדול: שהתחיל בזקנה אחריו. וראה שפת אמת ליקוטים שכתב כן מדנפשיה.

בספר בעלי ברית אברם: או ירצה ואברהם זקן, לא בא הכתוב להודיענו שהיה זקן שהרי ארבעים שנה קודם ידענו זה, דכתיב ואברהם ושרה זקנים, אמנם הכוונה באומרו זקן כמו זקני ישראל, רצונו לומר חכם גדול יותר מדאי, שנתחכם על ידי ספר יצירה שנתן לו האל יתברך, וזהו אומרו וה' ברך את בגימטריא תרנ"ה, וכן ספר יצירה...

כותב האלטער מנובהרדוק זללה"ה והראי׳ שאותה הנגיעה היתה אצל אליעזר עבד אברהם ובכל זאת לפי שהי׳ בו יראת שמים,‏ הלך בדרך אחרת לגמרי,‏ כמו שאמרו חז״ל על פסוק ״אולי לא תאבה״,‏ ואמרו חז״ל ״אלי כתיב״,‏ שהיתה לו נגיעה לעצמו,‏ בכל זאת לפי שלא הסכים אליו אברהם הי׳ משתדל בקצה ההשתדלות לילך בקצה האחרון.‏ כי...

הִנֵּ֛ה אָנֹכִ֥י נִצָּ֖ב עַל־עֵ֣ין הַמָּ֑יִם וּבְנוֹת֙ אַנְשֵׁ֣י הָעִ֔יר יֹצְאֹ֖ת לִשְׁאֹ֥ב מָֽיִם: וְהָיָ֣ה הַֽנַּעֲרָ֗ אֲשֶׁ֨ר אֹמַ֤ר אֵלֶ֙יהָ֙ הַטִּי־נָ֤א כַדֵּךְ֙ וְאֶשְׁתֶּ֔ה וְאָמְרָ֣ה שְׁתֵ֔ה וְגַם־גְּמַלֶּ֖יךָ אַשְׁקֶ֑ה אֹתָ֤הּ הֹכַ֙חְתָּ֙ לְעַבְדְּךָ֣ לְיִצְחָ֔ק וּבָ֣הּ אֵדַ֔ע...

הגמ' מקשה בדף ג' קשיא דר' אליעזר אדר' אליעזר, דבבריתא אמר שהזמן ק''ש ''משעה שקדש היום ערבי שבתות'' ואילו במשנה אמר ''משעה שהכהנים נכנסים''. ותירצה הגמ' ''רישא לאו ר' אליעזר''. ולכאורה, אם רישא לאו ר' אליעזר, הרי הרישא הוא 'סתם משנה', וקשה מר''מ על ר''מ.

וְשָׁפַךְ אֶת דָּמוֹ וְכִסָּהוּ בֶּעָפָר א] בְּשָׁעָה שֶׁהָרַג קַיִן אֶת הֶבֶל הָיָה מֻשְׁלָךְ וְלֹא הָיָה יוֹדֵעַ קַיִן מַה לַּעֲשׂוֹת. זִמֵּן לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׁנֵי עוֹפוֹת טְהוֹרִים וְהָרַג אֶחָד מֵהֶן אֶת חֲבֵרוֹ וְחָפַר בְּיָדָיו וּקְבָרוֹ, וּמִמֶּנּוּ לָמַד קַיִן וְחָפַר...

וַיִּשְׁמַ֤ע פַּרְעֹה֙ אֶת־הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֔ה וַיְבַקֵּ֖שׁ לַהֲרֹ֣ג אֶת־מֹשֶׁ֑ה וַיִּבְרַ֤ח מֹשֶׁה֙ מִפְּנֵ֣י פַרְעֹ֔ה וַיֵּ֥שֶׁב בְּאֶֽרֶץ־מִדְיָ֖ן וַיֵּ֥שֶׁב עַֽל־הַבְּאֵֽר (שמות ב, טו). ופירש רש"י (בשם שמות רבה א'): וישב על הבאר - (לְשׁוֹן יְשִׁיבָה). לָמַד מִיַּעֲקֹב שֶׁנִּזְדַּוֵּג לוֹ...