אריסטו

אפשר לומר שזה לא רק בא משיכלו אלא גם מאורח חייו. הרמב"ם מאד אחז ממידת הסתפקות וניתוק הגשם מהרוח, ורואים כן בכמה וכמה מקומות כשמדבר על חסידים, וכו'. וראה עוד בסו"ס קמג בשו"ת פאה"ד אריסטו כנודע היה חי בצמצום מופלג כיוון שמאס בחיי העולם והקדיש את כל כולו לדעת (כמובא ב'מאירת עיניים'), ומשכך היה מקום...