אוכל נפש

הכתוב בפרשת השבוע (שמות יב, טז) אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם, בא ללמדנו, שמלאכה הנעשית לצורך אוכל נפש, מותרת היא בראשון ובשביעי של פסח, למרות שהם ימי חג האסורים במלאכה. ולמדו מכאן חכמים, שאף בכל שאר החגים, מותרת מלאכה שהיא לצורך אכילה. אולם מלאכה שאפשר לעשותה מערב יום טוב, ולא יהיה בה...

מה הסברא בזה? (במקצתה, כולה ובלצורך, שלא לצורך)