אישית

שמתם לב לזה? כל שמו"ע אנחנו מדברים בלשון רבים, לדוג' סלח לנו, ברך עלינו, השיבה שופטינו וכדו', אבל רק באלוקי נצור אנחנו מתפללים באופן פרטי (נצור לשוני מרע, ושפתי וכו'), מדוע?

יש מצבים שהאדם מושפע בשפע ממרומים - וזה יוצר אצלו המון קירבה וקשר לה', פיו מלא בהודאה ותשבחות כל כולו מספר את נפלאותיו וחסדו ית' - וכל תפילה שלו חמה וקרובה. יש מצבים שהאדם מושפע בשפע ממרומים - ובפיו הוא מלא שירות ותשבחות, מספר הוא לחבריו כמה ה' גומל איתו חסדים, ממש שירו לו ספרו עוזו שיחו בכל...

האם באמת זה כך ?? האם השלמות האישית של האדם ...אין בה מטרה לכעצשמה ?? הדבקות שלו באלקיו על ידי זה ....וכו' יש אשכול של מה התכלית של האדם, אשמח שיביאו אותו פה אבל נא לא למזג זה נושא צדדי טיפה מהענין ההוא !