בעל דין

אם הוי התחייבות: ד' המהריב"ל דהוי התחייבות[1], וד' הקצה"ח (לד, ד) דהוי נאמנות מדכ' אשר יאמר כי הוא זה (רש"י קדושין סה:). וע' ריטב"א שבועות מב. ד"ה ההוא שכ' דהוי מחילה.[2] [וי"מ מחילה על זכות הטענה]. אם סברא או גזה"כ: בחי' הגרש"ש כתובות כב הסתפק בזה, ובזכרון שמואל סי' לח כ' דיש ב' דינים: א...

הרדב"ז ח"ד ש"א מביא מהריטב"א בפרק שבועת הפיקדון שבסוגיית פלגינן - פלוני בא על אשתי, הנאמנות אינה משום עדות אלא משום הודאת בעל דין ומצטרף אם אחר להורגו, והיאך יתכן כדבר הזה

מתוך ה'מגדלות מרקחים': ואצוה את שופטיכם בעת ההוא לאמר שמוע בין אחיכם ושפטתם צדק (א טז) בתרגום יונתן "ומדשמעתון מליהון לית אפשר לכון דלא למדנהון", היינו דילפינן מדכתיב תחילה "שמוע בין אחיכם" ואחר כך "ושפטתם צדק", שכל החיוב של "ושפטתם" הוא רק לאחר ששמעו את דברי בעלי הדינים. אמנם ברש"י כתובות קו...

כתב רש"י קידושין ס"ה ב' שהמקור הוא מהפסוק "כי הוא זה" האמור במודה במקצת, "הרי שסמך על מקצת הודאתו", ובפשטות הכוונה מזה שזה מחייב שבועה. וממו"ר הגרב"ד פוברסקי שליט"א שמעתי שזו כעין דרשא שנאמן בקצת שמודה. וברמ"ה שם כתב מקור נוסף מדחייב רחמנא שבועה במודה במקצת ובשבועת השומרים כדי שיודה - מוכח שאם...

בכמה מקומות אמרו בגמ' שבועה זה להפיס דעתו של בעל דין. ולכאורה, בשלמא בב"מ ל"ה ב' (ותמורה ג' ב') שאין התובע יודע מה היה - דעתו מתפייסת שמאמין לנתבע כיון שנשבע, אך בכתובות פ"ז ב' אמרו כן על עד אחד מְעִידָהּ שהיא פרועה, ובפשטות הבעל יודע האמת; וכן מצינו במקומות נוספים. והיה מקום לומר שדעתו של...