בבלי

סוגיית חליפין איתא בגמ' "מניינא דרישא למעוטי מאי מניינא דסיפא למעוטי מאי מניינא דרישא למעוטי חופה. ולרב הונא, דאמר: חופה קונה מק"ו, למעוטי מאי למעוטי חליפין ס"ד אמינא הואיל וגמר קיחה קיחה משדה עפרון, מה שדה מקניא בחליפין, אף אשה נמי מקניא בחליפין קמ"ל ואימא הכי נמי חליפין איתנהו בפחות משוה...

כל מי שלומד ירושלמי וזוכר את אותה המסכת ב"בבלי" נתקל בזה שפעמים רבות, מעשה שמובא בבלי בצורה אחת מובא בירושלמי בצורה שונה בהחלט. למשל הסיפור אם רבן גמליאל ורבי יהושע בברכות גבי תפילת ערבית רשות יש מספר רב של שינויים וכדלהלן: בירושלמי אמר ר"ג שישאל מחר כשיכנס לבית הוועד בבלי אמר ר"ג שישאל אחרי...

אמרו בזוהר הכול תלוי במזל אפילו ספר תורה שבהיכל וזכה התלמוד בבלי שנלמד במשך כל הדורות הדק היטב היטב הדק ולעומתו חברו הקודם לו במעלה ובזמן (אך לא בשימור מלא של הסוגיות בבסדר ובדקדוק) הלא הוא התלמוד ירושלמי נזנח ונעזב כמעט כלא היה בקושי השתמר בעור שיניו ובקושי הודפס וזכה דורנו שהספרים מצויים בו...

הנה המידה הראשונה שהתורה נדרשת בה. "קל וחומר". המקור לקל וחומר מהתורה הוא וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה לִפְנֵי יְהוָה לֵאמֹר הֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא שָׁמְעוּ אֵלַי וְאֵיךְ יִשְׁמָעֵנִי פַרְעֹה וַאֲנִי עֲרַל שְׂפָתָיִם. כלומר את בני ישראל שקל יותר לשכנעם לא שומעים לי, איך ישמעני פרעה שקשה יותר לשכנעו...

ב. רש״י ד״ה מתני' הורו בית דין כו' - כגון שהורו שחלב או דם מותר ד״ה בין שעשו - ב"ד ועשה היחיד עמהם כגון שאכל דם או חלב עמהן יש לעיין מדוע בתחילה הקדים רש״י חלב לדם ואחר כך הקדים דם לחלב.

השפת אמת אמר פעם לאברך, "יצר הרע יודע להסתדר אפילו עם ספר חובת הלבבות ועם כל חיבור אחר, פרט לגמרא, ליצר אין שום שייכות לגמרא". ובכלל ספרי המוסר גם ספרי חסידות ומחשבה. מה ההסבר לזה?

פעמים רבות מצאנו בגמרא "מאי הוי עלה"; מתי הוא נאמר? וגם לפעמים מובאת בו מחלוקת נוספת, מלבד המחלוקת הקודמת; מה זה מוסיף?

פתגמים חכמים ומעוררי השראה / משפטים יפים בבלי - פתגמי חז"ל בתלמוד בבלי ירושלמי - פתגמי חז"ל בתלמוד ירושלמי דיוק פתגמים הנפוצים בשם חז"ל שכתוב פתגמים בעת החדשה.. אשכול משפטים ואמרות - מתורתם של גדולים...

בברכות דף ב. לקראת סוף העמוד כתוב אמר מר משעה שהכהנים וכו' לפי מה שידוע לי עד היום אמר מר זה חוזר על אמורא שהובא לעיל וכאן זה חוזר על המשנה האם זה מקרא יוצא דופן או שהכלל שאמר מר זה על אמורא לא נכון?