בל תלין

השוכר פועל מחויב לשלם שכרו בזמנו, ואם איחרו מלשלם עובר על איסור "לא תלין פעולת שכיר אתך עד בוקר". אם הוא שכיר יום הגומר מלאכתו בערב, יש לשלם לו במשך כל הלילה שלאחר עבודתו עד הבוקר. אם הוא שכיר לילה הגומר מלאכתו בבוקר, יש לשלם לו במשך כל היום שלאחר עבודתו עד שקיעת החמה. הנשכר לעבוד רק כמה שעות...

כידוע יש איסור בל תלין פעולת שכיר ומבואר בגמ' שהוא דוקא באופן שבעל המלאכה תבע את התשלום הדברים טעונים ביאור וכי אנחנו צריכים פסוק כדי ללמוד לחייב מי שחייב לחברו כסף לשלם לו? בשלמא אם בעל המלאכה לא תבע היה מקום לשוכר לדחות אותו, אבל אם השוכר מבקש שישלם פשוט שהוא חייב לשלם לו, ולמה צריך לזה פסוק?