ביתו

במשנה שבת דף נד: איתא: דפרתו של ר"א בן עזריה היתה יוצאה ברצועה שבין קרניה שלא ברצון חכמים, ונתבאר בגמ' דלא שלו הייתה אלא של שכינתו ומתוך שלא מיחה בה נקראת על שמו, וכן ממשיכה שם הגמ' ומביאה דוגמאות בנ"ל וכגון היכול למחות באנשי ביתו ולא מוחה דנתפס בעוונם. ובפשטות הוא מדין ערבות וכמבואר בגמ'...

יש שהקפידו שלא יצא אדם מביתו לדרך ואחר כך יחזור לביתו אם שכח איזה דבר, אלא יעמוד בסמוך לביתו ויבקש משם מה שצריך (צואת ר' יהודה החסיד אות לח, ספר חסידים בצוואת המחבר, כה"ח קי כא), והטעם: לפי שכשאדם יוצא לדרך השכינה מתחברת עימו ולכן לא ראוי שיכנס לביתו ויניח השכינה בחוץ (דמשק אליעזר אזהרות וצוואות...