צער בעלי חיים דאורייתא או דרבנן
בגמ' ל"ב ע"א אמר רבא מדברי שניהם נלמד צער בעלי חיים דאורייתא ואפי' ר''ש לא קאמר אלא משום דלא מסיימי קראי אבל מסיימי קראי דרשי' ק''ו משום מאי לאו משום צער בעלי חיים דרשינן וכו' ע"כ.
א] ו' דעות מהיכן לומדים צער בעלי חיים מדאורייתא
בהא דהוה צער בעלי חיים מדאורייתא...
במורה נבוכים (ח"ג פי"ז) כתב הרמב"ם דילפינן לה ממה דכתיב שאמר המלאך לבלעם (במדבר פכ"ב פל"ב) על מה הכית את אתונך וכ"כ בס' חסידים (סי' תרס"ו), ע"ש.
וקשה מאוד אמאי בלעם עבר כאן על צער בעלי חיים הרי לצורכו מותר לצער את הבהמה, וכי אדם שהולך עם בהמה ופתאום רובצת אסור לו להכות אותה?
גרסינן בשבת קנב. "וְאָמַר רַבִּי יִצְחָק: קָשָׁה רִימָּה לַמֵּת כְּמַחַט בַּבָּשָׂר הַחַי, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אַךְ בְּשָׂרוֹ עָלָיו יִכְאָב״."
ונסתפקתי אם לפי זה יהיה דין צער בעלי חיים במת?
ואומנם דין צער בעלי חיים לצד שהוא מדאורייתא הוא נלמד מפריקה של חמור ואם כן יש לומר ששם אמרה תורה ולא במת...
ואתה קח לך מכל מאכל אשר יאכל ואספת אליך והיה לך ולהם לאכלה
הקשה החת"ס, מדוע הוזכר נח קודם הבהמות, והרי בברכות (מ, א) אמרינן "אסור לאדם שיאכל קודם שיתן מאכל לבהמתו, שנאמר (דברים יא, טו) ונתתי עשב בשדך לבהמתך, והדר ואכלת ושבעת".
ובפשוטו יש ליישב שלא זכה בהם. והנה דודי הגאון ר' יהושע גריינימן...
בב"מ (לב, ב) הובא בגמ' נידון אי צער בעל חיים דאורייתא. ושמעתי להקשות מדוע לא הוכיחו משילוח הקן, שטעם הציווי על כך הוא בגלל צער בעלי חיים, ועי' רמב"ם במורה נבוכים (ח"ג פרק מח) ורמב"ן (כב, ו) שנחלקו בטעם מצוות שילוח הקן אם הוא משום צער בעלי חיים, והחת"ס בתשובה (או"ח סי' ק) הביא מהזוהר שטעם המצווה...