צער

במורה נבוכים (ח"ג פי"ז) כתב הרמב"ם דילפינן לה ממה דכתיב שאמר המלאך לבלעם (במדבר פכ"ב פל"ב) על מה הכית את אתונך וכ"כ בס' חסידים (סי' תרס"ו), ע"ש. וקשה מאוד אמאי בלעם עבר כאן על צער בעלי חיים הרי לצורכו מותר לצער את הבהמה, וכי אדם שהולך עם בהמה ופתאום רובצת אסור לו להכות אותה?

ראיתי בספר אחד שהביא כן בשם החת''ס, האם מישהו יודע איפה נדפסו

גרסינן בשבת קנב. "וְאָמַר רַבִּי יִצְחָק: קָשָׁה רִימָּה לַמֵּת כְּמַחַט בַּבָּשָׂר הַחַי, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אַךְ בְּשָׂרוֹ עָלָיו יִכְאָב״." ונסתפקתי אם לפי זה יהיה דין צער בעלי חיים במת? ואומנם דין צער בעלי חיים לצד שהוא מדאורייתא הוא נלמד מפריקה של חמור ואם כן יש לומר ששם אמרה תורה ולא במת...

בפרט למ"ד אל תקרי לבת אלא לבית שהיתה אשת מרדכי, ממילא גם הוא הצטער והתמקמק עי"כ (ותוס' כתבו שלא יכל לתת גט וכו'). ועל הנסיון השלישי והשביעי של אברהם אבינו כתב הרמב"ם באבות שנלקחה שרה לבית הערלים לפרעה, ולגרר. ובפרט תתעצם הקושיא, שהלא היתה כנוסה פנימה 75 שנה, בהם לא יצאה מפתח ביתה ולא ראה אותה...

אני רוצה לפרסם כאן סיפור רגיש במיוחד ויא"ר שלא יצא מזה שום דבר רע, את הסיפור הזה שמעתי אתמול, ואני אישית מזועזע ממנו, ואני חושב שפרסומו יכול להועיל לכל הצדדים. מדובר במשפחה שהייתה להם בת בסמינר, הבת הזאת היתה מאוד אהובה על ההורים שלה, לא היו שום בעיות בין ההורים לבת, יום אחד כמה בנות בסמינר...

בב"מ (לב, ב) הובא בגמ' נידון אי צער בעל חיים דאורייתא. ושמעתי להקשות מדוע לא הוכיחו משילוח הקן, שטעם הציווי על כך הוא בגלל צער בעלי חיים, ועי' רמב"ם במורה נבוכים (ח"ג פרק מח) ורמב"ן (כב, ו) שנחלקו בטעם מצוות שילוח הקן אם הוא משום צער בעלי חיים, והחת"ס בתשובה (או"ח סי' ק) הביא מהזוהר שטעם המצווה...

בראיון עם יצחק גולדקנופף הוא נשאל מה יש לו לומר על החיילים הרבים מבני הציבור דתי לאומי שנהרגו בעזה. תשובתו: "הכאב שלהם שיהיה אצלם והכאב שלנו יהיה אצלנו. אל תביא לי את הכאב שלך ותעביר אותו אליי. בוא נחליט שכל אחד עם החבילה שלו". הזוי. אני ואפסי. אני וקהילתי. וכל השאר יהודים חרדים, דלי"ם וכו' זה...