לשון הפסוק בטענת בני מנשה שבנות צלפחד ינשאו לאנשים אחרים משבט אחר ונגרעה נחלתן מנחלת אבותינו ונוסף על נחלת המטה אשר תהיינה להם ומגורל נחלתינו יגרע, ואם יהיה היובל לבנ''י ונוספה נחלתן על נחלת המטה אשר תהיינה להם ומנחלת מטה אבותינו יגרע נחלתן, [לו ג-ד]
וצ''ב למה בפסוק ג' סיימו עוד הפעם ומגורל...
בעצם צריך היה הכתוב לומר "להן", בלשון נקבה?
אלא בתוספות (בבא בתרא קט"ו) מצינו, כי במקום שאשה יורשת כזכר מדבר עליה הכתוב בלשון זכר (לפיכך נאמר "הוא ענה", אף על פי ש"ענה" היתה נקבה). הרי ממילא מכיון שציוה כאן השם יתברך לתת להן נחלה כאילו הן זכרים, מדבר עליהן בלשון זכר – "להם".
תפארת הגרשוני...
מתוך ה'מגדלות מרקחים':
כי בחטאו מת ובנים לא היו לו (כז ג)
בשבת פט. וברש"י שם איתא, שלאחר מתן תורה כשנאמר לבני ישראל שובו לכם לאהליכם, כל אחד מישראל נתעברה אשתו בבן זכר. והקשה בבן יהוידע, אם כן היאך לא היו לצלפחד בנים כי אם בנות.
וכתב שם, שאין לומר שבאמת נולד לו בן והיו לו בנים ומתו, שהרי כתיב...
ביבמות פרק האשה רבה (צ:) מעשה באחד שרכב על סוס בשבת בימי יונים, והביאוהו לבית דין וסקלוהו, לא מפני שראוי לכך וכו',
הוא גלגול צלפחד, ותקונו בחסיד דעלה לו צלף חד (שבת קנ:). [גלגולי נשמות]