בגמ' בברכות איתא
אבל תרומה משום ברכה הוא וברכה דרבנן ולא בברכה תליא מילתא
אולם במשנה איתא
לֹא שָׁכַחְתִּי מִלְּבָרֶכְךָ וּמִלְּהַזְכִּיר שִׁמְךָ עָלָיו
משמע שזה הפירוש לדאו'
וכי ברכת התרומה היא דאו'?
באשכול זה יביאו ראיות אי ברכת המצוות דאו' או דרבנן
דברים הפוסלים בד' מינים ביום הראשון, ואין לו אחר, האם יטול ויברך לקיים לכל הפחות את המצווה מדרבנן שיש בשאר הימים, או שביום הראשון אין אלא חיוב דאו', ואין בו את המצוה שיש בשאר הימים.
בס"ד
בדברי המנח"ח
המנחת חינוך [סימן שו'] הביא מחלוקת האם ספירת העומר בזמן הזה מדאוריתא או מדרבנן וכתב שדעת רוב הראשונים שהוי מדרבנן ודעת הרמב"ם שהוי מדאוריתא.
האם הוי מצוה אחת או כל יום בפני עצמו
ונחלקו הראשונים האם ספירת מט' יום הוי כל יום מצוה מצד עצמה או דהוי השלמה למצוה אחת, דתוס' במגילה...
תוס' ברכות (מז, ב ד"ה מצוה דרבים) מפרשים את הגמ' שר"א שחרר את עבדו להשלים מנין משום מצווה דרבים - שחזינן שמצווה דרבים דרבנן דוחה עשה דיחיד דאורייתא.
ובתפארת ישראל (ר"ה פ"א, בועז אות ג) פירש שהכוונה היא שזה נקרא כמו עקירה בשב ואל תעשה [כיון שזה רק עשה], שיש כח ביד חכמים לעשות זאת.
והנה יש כאן...