ישנו ענין המעומעם יחסית עכ"פ לעניו"ד בגישה להלכות שתקנו לנו חז"ל מהו היחס שלהם כתורה, ידועה הפלוג' במצוות דרבנן אם יש בהם קיום דלא תסור, וכוח ביד חכמים לתקן לעקור להוסיף ולהגביל עניינו ברור אבל מהו התוכן בהם כגופי תורה, דבפשוטו כשרבנן באו אחרי התורה והגבילו או הוסיפו גדרים וסייגים כפיה"נ להם ויש...
ראיתי באיזהו מקומן שיש חומרא בדרבנן (ועד''ז בספק להדעות שספק דאורייתא לחומרא הוא מדרבנן) בעניין מומר.
שדווקא מי שעשה אותה העבירה ג''פ הוא מומר, משא''כ אם יעשה ג' עבירות שונות.
אבל בדרבנן, גם אם יעשה ג' עבירות שונות יעשה לומר כי עבר ג' פעמים על ''ועשית ככל אשר יורוך'' ו''לא תסור''
מתוך ה'מגדלות מרקחים':
מלבד עולת הבוקר אשר לעולת התמיד תעשו את אלה (כח כג)
מכאן למדו חכמים בזבחים פט. שתדיר ושאינו תדיר, תדיר קודם. והנה בנימוקי יוסף הלכות תפילין (יב. מדפי הרי"ף) כתב שעטיפת ציצית קודמת להנחת תפילין, משום שהיא תדירה יותר, כיון שציצית נוהגת גם בשבתות וימים טובים משא"כ תפילין...
בגמ' בברכות (כ, ב) שאלו מלאכי השרת את הקב"ה שהרי כתוב שהקב"ה לא ישא פנים, ולמה אתה נושא פנים לישראל;
ונענה להם שאני כתבתי בתורה "ואכלת ושבעת וברכת", והן מדקדקין על עצמן עד כזית ועד כביצה.
ופירש רש"י שעד כזית הוא למ"ד ששיעור ברכת המזון הוא מכזית, ועד כביצה הוא לדעה ששיעור ברכת המזון הוא מכביצה...
בתוספות במגילה דף יט: מבואר דתרי דרבנן לא מוציא חד דרבנן ויל"ע בזה מדוע קטן לא מוציא גדול בקריאת מגילה משום דהוא תרי והוא חד והרי מה זה משנה מה שבשאר המצוות הקטן מחוייב מדרבנן והגדול מדאורייתא הרי למעשה במגלה שניהם מחוייבים מדרבנן ומדוע אין הקטן יכול להוציא את הגדול ידי חובתו?
חובת קריאת שמע היא דאורייתא כמו שכתוב (דברים ו, ז) "ודברת בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך בשכבך ובקומך", ודרשו חז"ל שחייב אדם לקרוא קריאת שמע פעמים ביום, אחד בשעת שכיבה ואחד בשעת קימה.
בגמרא (ברכות דף כא.) נחלקו אמוראים בדין קר"ש באופן שהיה לו ספק אם קרא שמע או לא קרא, ר' יהודה [בשם שמואל[1]] ס"ל...
הסמ"ע (סי' סז סק"ב) כתב שאין ברכת "וצויתי את ברכתי" בשמיטה בזמן הזה, כיון שחיובה מדרבנן.
והחזו"א (שביעית סי' יח סק"ד) פליג, וס"ל דגם בזה"ז יש ברכה זו;
וכן מבואר לכאורה מתשובות המבי"ט (ח"ג סי' מה).
מיהו קודם לכן כתב החזו"א שאפשר שיגרום החטא לבטלה, וגם הברכה אינה אלא לכל ישראל, אבל היחיד יוכל...
תוס' ברכות (מז, ב ד"ה מצוה דרבים) מפרשים את הגמ' שר"א שחרר את עבדו להשלים מנין משום מצווה דרבים - שחזינן שמצווה דרבים דרבנן דוחה עשה דיחיד דאורייתא.
ובתפארת ישראל (ר"ה פ"א, בועז אות ג) פירש שהכוונה היא שזה נקרא כמו עקירה בשב ואל תעשה [כיון שזה רק עשה], שיש כח ביד חכמים לעשות זאת.
והנה יש כאן...