כאשר אנו חושבים על חורבן בית המקדש, עולים בדעתנו להבות האש שאחזו בהיכל, חומות ירושלים שנפרצו ואלפי היהודים שהובלו לגלות. נדמה כי הכול הסתיים בתשעה באב. אולם למעשה, גם לאחר החורבן נותר בארץ ישראל שריד קטן של חיים יהודיים. על אותה גחלת אחרונה הופקד גדליה בן אחיקם, וברציחתו היא כמעט כבתה לחלוטין...
ישמעאל בן נתניה לא היה נכרי שבא לפגוע בשארית יהודה. הוא היה מזרע המלוכה, וייתכן שבעיני עצמו ראה את גדליה כמי שמשלים עם שלטון בבל ואינו ראוי להנהיג את העם. למעשה, מעשהו הביא לאסון: גדליה נרצח, השארית התפזרה והיישוב היהודי שנותר בארץ נחרב.
האם ניתן ללמוד מכאן על סכנתו של אדם הפועל מתוך קנאות...
יוחנן בן קרח הזהיר את גדליה כי ישמעאל בן נתניה מתכוון להורגו, אך גדליה סירב להאמין לדבריו ואמר: "שקר אתה דובר אל ישמעאל". לאחר מכן בא ישמעאל ורצחו. חז"ל במסכת נדה (דף ס"א ע"א) למדו מכאן: "אף על פי שלקבל לא מיבעי ליה, מיחש ליה מיבעי". כלומר, אסור היה לגדליה לקבל את הדברים כאמת, אך היה עליו לחשוש...