גיד הנשה

מעודי תמהתי על האמור בפרשתן (ל"ב, כ"ה-כ"ו-ל"ג): "ויוותר יעקב לבדו וגו' ויגע בכף ירכו וכו' ע"כ לא יאכלו בנ"י וכו", צ"ע מדוע זה סיבה לכך שלא יאכלו בנ"י גיד הנשה ?

מתוך ה'מגדלות מרקחים': על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה (לב לג) בחולין פט: מבואר שאיסור גיד הנשה נוהג גם בקרבנות, והקשה בשאגת אריה סי' צ"ו מדוע בקרבנות הנאכלים אין אומרים עשה דוחה לא תעשה, שיבוא עשה של אכילת קדשים וידחה לאו דגיד הנשה. והאחרונים תירצו, שכל המצוה של אכילת קדשים היא רק בחלק...

על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה כתב החו"ב (חולין קא, א), וז"ל, ואפשר דקרא לא מתפרש לא יאכלו בלשון ציווי אלא בלשון סיפור דברים כמו על כן לא ידרכו כהני דגון וגו' שמואל א' ה', וכן בתרגום לא אכלין ולא מתרגמינן לא ייכלון, אלא דמ"מ חשיב לאו דכיון דהתורה סיפרה ענין זה, לאורויי איסור שכן ראוי...

לפי פשוטו הוא "זכר למעשה" וכיוצא בזה רשב"ם - על כן לא יאכלו: לזכרון גבורתו של יעקב וגם שעשה לו הקב"ה שלא מת: ספורנו - "על כן לא יאכלו בני ישראל" כדי שיהיה ההיזק אשר הורע בנגיעת כף הירך היזק בדבר בלתי נחשב אצלנו: