גזלן

בספר התרומות (שער מז אות ב) כתב דאילו אתי איניש אחרינא ונחית לה לארעא, אי נמי אתי מוכר למהדר ביה ואמר ליה לאו בעל דברים דידן את דפקדון בעלמא דאפקדית לן ומהדרנא לך פקדונך אבל בארעא לית לך ולא מידי, והא ודאי לאו כל כמיניה אלא קיימא בידיה עד דאתי נגזל ונחתי תרוייהו לדינא. והביאו בנתיבות המשפט...

ידועים ד' הגר"ח בהל' גזו"א דמזיק שבגזלן גזלן, וכבר נלאו חכמי לב לבאר הדבר ובעניי לא השכלתי זאת אכתי, אמרתי אחכמה בזכות כת"ר חו"ר הפורום שליט"א ושמא אינה רחוקה ממני. אשמח למען אלמד דעת וישוטטו הרבים בקרב החכמה. ודעת חכם לב מזמות.

מבואר דגזלן חייב באונסין, ולכאו' צריך להבין הא על מה מחייב הגזלן על דבסיבתו לא עומד הממון לנגנב ועכשיו שנאנס דכבר אינו בסיבתו אמאי מחייב, צריך בשביל להבין זאת להגדיר את צורת עמידת הממון ביד גזלן וכו' אשמח אם הלומדים דפה יבררו לי העניין.

האם שייך מ''ע של ''והשיב את הגזילה'' בתשלומי מזיק או עכ''פ במזיק ממון חבירו להדעות שמזיק וגזלן משם אחד?

כיצד יתכן שואל שלא מדעת, וחייב מדין שואל, אף שלהלכה חייב מדין גזלן? לא' הראשונים, לא נפסק להלכה

במאמר האחרון שהעלתי הדברים מוזכרים בחטף, ראיתי צורך להבהיר עד כמה יסוד גדול ושורשי הוא. ישנו יסוד מוסד העולה מסוגיות רבות בש"ס. שיש כוח מסוים לעצם המציאות לקבוע את הדין לפני שנחליט האם ראוי שכך יעשה או שלא, דהיינו, שאם המציאות מועמדת באופן מסוים, יש לה כוח לכשעצמה לקבע ולהחליט את הדין, עוד לפני...

הטעם הידוע הוא בב"ק ע"ט ב', שגנב מפחד מאנשים ולא מהקב"ה, בשונה מגזלן שאינו מפחד גם מאנשים. ובספר הבתים כתב שגנב חמור יותר כי הוא גרם לבעלים להתייאש [וזה מסביר טפי את שיטת התורי"ד ב"ק ס"ה ע"א, וי"מ כן ברש"י ס"ד ע"ב, שגנב חמור יותר מגזלן שאינו יכול לומר הרי שלך לפניך, ואפי' אם מחזיר החפץ עצמו...