בקו ריתחא דאורייתא שאל הגאון ר' יהודה קוק שליט''א למ''ד גואל הדם מצוה עליו להרוג הרוצח, האם זה מצוה חיובית, או מצוה קיומית,
האם יש לרבני הפורום ראיות לנידון זה?
במשנה חולין דף לג מבואר השוחט בהמה ולא יצא ממנו דם בשעת שחיטה נאכלין בידים מסואבות שהרי לא הוכשר לקבל טומאה
ובתוס' דן שם הלא בשר צריך הדחה במים, ותירצו דמיירי בצלי שאי''צ הדחה
ולא הבנתי הלא אחד מז' משקין הוא דם, והלא בשעת צלי יוצא דם ולמה הדם שבשעת הצליה אינו מכשירו לקבל טומאה
וּלְקַחְתֶּם אֲגֻדַּת אֵזוֹב וגו' וְהִגַּעְתֶּם אֶל הַמַּשְׁקוֹף וְאֶל שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת מִן הַדָּם אֲשֶׁר בַּסָּף (יב, כב). איתא בס' הזהר הקדוש שעשו את האות מן הדם את השם הוי"ה ב"ה עיי"ש שכתב רשום שמא דקוב"ה.
וקשה כיון דיצאו ממצרים א"כ הי' השם הקדוש נשאר שם על כל הבתים בבזיון ח"ו, ואין לומר...
בחומש היכל הברכה מראשית כל בגי' ישראל קדושים, עיי"ש.
מרמז שהעולם נברא בשביל ישראל קדושים שנקראו ראשית, ובזכות הביכורים, כאמרם ז"ל (ב"ר א, ד).
וזהו עומק מה שכתב האבן עזרא בפ' עקב ששבעת המינים מולידים הדם, דהיינו כמו שהדם מחיה את האדם כך שבעת המינים מחיה את העולם, כי העולם נברא בשביל הביכורים...
לכל שוחרי השקפה והגות אשמח לביאור המתיישב על הלב על כל פרשת "גואל הדם" שהותר לעשות את המעשה החמור ביותר ועוד ע"פ תורה ובהיתר גמור והוא תימה רבתי להיכן פרח איסור נקמה??
וּבְמֹפְתִים - זֶה הַדָּם, כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר: וְנָתַתִּי מוֹפְתִים בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ.
ובמופתים זה הדם, הוא הדם שהיה יוצא מגופם במותם, כי לא היו מתים כמו החולים שהמלאך אינו מנוולם בשחיטה מפורעת, אלא היה שוחטם כמו ששוחטים הבהמות, שיוצא מהם הדם. (הגדת מדרש בחידוש למהר"ר אליעזר נחמן פואה ז"ל)