הלכות נדה

הנה כלל ידוע בהלכות כתמים, שבכתמים הולכים לקולא, ונסתפקתי האם הדין נובע מהא דספיקא דרבנן לקולא או שהוא דין חדש בכתמים, שהרי בפוסקים מביאים שכיוון שכתמים דרבנן אזלינן בהו לקולא, ותולים בכל מה שאפשר, אך אינם מזכירים את הדין, של ספיקא דרבנן לקולא. מה דעת חו"ר הפורום דכאן?

מה גדר של בן נידה? ואם יש להמנע להנשא עם חוזרים בתשובה בגלל זה?

אני לומד כעת הלכות נדה, בסימן קצ"ד סעיף א', מבואר בט"ז, וכן בב"י בסעיף זה, שהיה גזירה של ליל מ"א לזכר ופ"א לנקבה לפרוש, אבל היום שאין בועלים על דם טהור בטל התקנה. וקשה לי, הרי אנו יודעים שתקנה לא בטלה אם הטעם בטל, והרי כאן זה רק מנהג שהיה מקומות [באשכנז!] שלא הקפידו על מנהג זה, ואפילו אם היום...