הספק

מי שהורגל ללמוד בעיון מכיר את הקושי, רוצים להקיף מסכתות ולרכוש ידיעה רחבה בש"ס, אבל כשמתיישבים ללמוד בקצב הנדרש ברוב תוכניות ההספק, מרגישים שחסר עיקר הלימוד. מבינים את מהלך הגמרא וממשיכים הלאה, ובכל זאת קשה לעזוב את הסוגיה בלי לברר את יסודותיה וליישב את מה שהוקשה בה. מצד שני, כשנותנים לכל שאלה...

הענין של הספק בלימוד וחובות, אצלי לפחות יוצר לפעמים מצב שבגלל זה אני מתבטל כשהגעתי עם החברותא לאיפה שהיו צריכים להגיע. ומצד שני זה גם מחייב להתקדם בבין הזמנים וגם באמצע הזמן. איך פותרים את הסתירה הזאתי? תודה רבה