הולכי דרכים

הנה בספר מעשה איש מסופר שפעם הגרח"ק בהיותו ילד התלווה לחזו"א בדרכו, לגרח"ק היתה סוכריה בפיו, והיו יוצאים ובאים מבנין לבנין. החזו"א אמר לגרח"ק בכל פעם יצאו או נכנסו לבנין, שיוציא הסוכריה מפיו ויברך עליה שהכל. ושאלתי, למה אין דינם כהולכי דרכים. ואולי אפ"ל: שדין הולכי דרכים לא נאמר אלא בקביעות...