היסח הדעת

מצינו הרבה שנהגו לגעת בנעל לפני נטילת ידים ולכא' פשטות ההלכה בסי' קנ"ח בפוסקים שאים כל צורך בכך שהרי כל שהסיח דעת מהידים צריך ליטול בברכה. האם ידוע על מקור למנהג זה או מקור שלא לנהוג כך.

הנה בשו"ע סי' קכח סעי' ל' - לג' איתא דכהן שיש בו מומין לא ישא כפיו מחשש שמא העם יסתכלו עליו ויסיחו דעתם מן הברכה, והנה כמה סעיפים לפני זה כתב השו"ע שבית הכנסת שכולו כהנים יעלו כולם ויכוונו על העם שבשדות, והרי העם שבשדות אינו מכוון כלל לצאת ורק הכהנים מכוונים עליהם א"כ נגיד גם בכהן בעל ממום שיעלה...

לֹא תַחֲרֹשׁ בְּשׁוֹר וּבַחֲמֹר יַחְדָּו בש"ך על התורה (גימטריאות): תחרוש לשון דיבור, כמו רחושי מרחשן שפוותיה (סנהדרין צ:), זהו שאמר לא תחרוש, כלומר לא תדבר בענין המשיח, כמו ההוא מעשה דרבי זירא (שם צז:) דאשכח לרבנן דעסקי ביה, אמר להו במטותא מינייכו לא תרחקוניה, דתנינן שלושה באים בהיסח הדעת משיח...

ברכות כג: ת"ר לא יאחז אדם תפילין בידו וס"ת בזרועו ויתפלל ולא ישתין בהן מים ולא יישן בהן לא שינת קבע ולא שינת עראי וכתב רש"י ולא יישן בהן שמא יפיח ומשמע דרישא מיירי כשהן בידו כלשון הברייתא וסיפא מיירי כשהן מונחים עליו דלכאו' כל האיסור להפיח הוא רק כשהוא מניחם. אולם בהגהות הגר"א הגיה ברש"י שמא...

פעם אחת ולתמיד, מאי טעמא דאסור להעסיק המוח בדברי תורה? מאי טעמא אנו נצרכים לחתום ע"כ? מאי טעמא אנשים 'מהדרים' בסת"ם שנכתב תוך כדי שיטוטי המוח בכל דבר שבעולם? (לא סגנון תשובות של 'כי כך פסק רב פלוני' כי הא גופא קשיא למה) (לא סגנון תשובות של 'מסיח את הדעת' וכדו', לאשר מנסיון שלי ושל הרבה מידידי...