חמור

הקשו המפרשים איך הותר לומר אברהם לשרה שתאמר שאחותו היא, הרי מכשילן שהרי ילקחוה. והיה נראה לומר דכיון דבלא"ה היו לוקחין אותה, הותר לו לומר שע"י כן יעברו רק בשוגג. אלא דצ"ע אם בכה"ג דידוע שבודאי יחטאו במזיד האם מותר לעשות מעשה בפועל בכדי שלא יעבור באיסור החמור או דאסור כיון דאיכא לאו דלפני עיוור.

אמר לגוי לעשות מלאכה אם זו פעולה שאיסורה מדרבנן, אסורה הנאה אפילו בדיעבד, אבל אם החשש איסור דאורייתא יהיה מותר בדיעבד.

ראיתי באיזהו מקומן שיש חומרא בדרבנן (ועד''ז בספק להדעות שספק דאורייתא לחומרא הוא מדרבנן) בעניין מומר. שדווקא מי שעשה אותה העבירה ג''פ הוא מומר, משא''כ אם יעשה ג' עבירות שונות. אבל בדרבנן, גם אם יעשה ג' עבירות שונות יעשה לומר כי עבר ג' פעמים על ''ועשית ככל אשר יורוך'' ו''לא תסור''

איך ייתכן היכי תימצי שבו אדם עשה דבר - שלא כדין - באונס יהיה יותר חמור מאשר אם עשה אותו מדעת. פירוט ומקור!

וַיִּקַּח רֹמַח בְּיָדוֹ אי' בקב הישר (פרק ע"ו) השותה סתם יינם מתגלגל בחמור. והנה בשיטים התחיל הקלקול ע"י ששתו סתם יינם, ואולי לכן לקח פינחס דווקא רומח שהוא חילוף אותיות של חמור, כדי להמתיק את הדינים שלא יצטרכו להתגלגל בחמור, על דרך שאי' מהאריז"ל (שער רוח הקדש תיקון כ', נחל קדומים סוף מטות...