חרם חברתי

אני יודע שהנושא שאכתוב כאן הוא מאוד רגיש, ולכן כבר בפתיחתו אדגיש, שאינני מדבר כלל על כל המקרים, אך בהחלט מיקרים שקורים. בדורנו מאוד אוהבים להאשים את ילדים שהם עם אכזר, והורסים את נפש חבריהם, אך ברצוני לעלות נקודה למחשבה. האם פעם חשבתם על הצד השני של המתרס? האם פעם חשבתם איך אתם הייתם מגיבים לילד...

עובדא הווה אצלי- שניגשתי כעת לתפילת ערבית אצלינו בשכונה. ומחמת חרם שהשיתה חסידות גדולה בישראל- פרשו חלק מהמתפללים ועשו לעצמם מניין אחר. עליתי ונסתפג"תי אי אית לי זכויות בכל הקדישים והברכו שנוספו כעת בזכותי- או שמא בהיות ונעשה שלא בידיעתי חסר בהתייחסות אלי וצ"ע.

שבוע שעבר נפטרה נערה לאחר שעברה חרם בכיתה. הסיפור התפרסם ואנשים שיתפו והגיבו על מותה בטרם עת. אחד מהם, רעי אש כתב: "אדווה מרים ז"ל נפטרה לאחר בדידות עקב חרם של שנים. אני הייתי מאותם ילדים. הילדות שלי הייתה מאוד בודדה ואלימה. הייתי ילד עם בעיות שמיעה וגם מחלה אוטואימונית, מה שגרם לי לדבר לא טוב...