האם חרטה צריכה תמיד להיות דרך - אני לא טוב, הייתי רע, אני עדיין רע, יש בי עדיין רע, אני שייך עדיין לרע הזה של החטא שחטאתי, - ככה שנים תפסתי את מושג חרטה - שנאה עצמית כזאת, שמובילה לשינוי...
או שמא היא יכולה להיות עם תחושה שאני טוב, היום אני מצויין, צדיק, טהור, וזו תחושה שלא צריכה להיפגם כהוא זה...