בס"ד
בפרשת תולדות, התורה מביאה מעשה שקדם ללידת יעקב ועשיו, וזה לשון הפסוק, ויתרוצצו הבנים בקרבה ותאמר אם כן למה זה אנכי ותלך לדרוש את ה', וביארו מפרשי התורה שאמרה, אם כן – שכה גדול הוא צער העיבור, למה זה אנכי – פירש רש"י למה אני מתאווה ומתפללת להריון, והרמב"ן ביאר למה זה אנכי – בעולם, שאמות או...
משפחת אברהם.
במאמר זה אני מנסה לשרטט קוים למשפחתו של אברהם אבינו.
מאמר חלקי זה ידבר על שלושת האחים והאבא תרח.
קריאה מהנה!
בפרשת חיי שרה מסופר על המשכיות שושלת בית אברהם.
יצחק אבינו מתחתן בגיל מבוגר יחסית עם רבקה, הוא מביא אותה האהלה שרה אמו, הוא מתנחם אחרי אמו. כלומר, יצחק מוצא בנישואיו עם...
בפרשתנו ישנה דמות אחת, אשר כל מהותה ועניינה לוטה בערפל, אישיות אשר מוקפת כולה בסימני שאלה.
האיש הלז איננו בתואל האלמוני ולא קטורה המסתורית, כי אם אחד ה'גיבורים הראשיים' של הפרשה, הלא הוא...
אליעזר עבד אברהם.
בעיני הבשר שלנו אליעזר נראה כסתירה גמורה, פושט ולובש הוא צורות במהירות מפתיעה, ללא כל...
יֶשְךָ יֶשְכֶם
יש מילים מתארי הפועל ומילות היחס שהן נסמכות לשם אותו הן מתארות או מתיחסות. כמו המילים הִנֵּה יֵש אֵין דַי עוֹד.
וכיון שהן נסמכות לשם עצמו צורת הכינוי בהם שונה משאר כינויי השמות, ונוספה בהם נ' לנסתר ונסתרת לנוכח למדבר ומדברים. הִנֶנּוּ עוֹדֶנָּה אֵינֶנִּי אֵינֶנּוּ, ולנוכח כשיש...
בס"ד
בפרשת וירא מצינו, שהתורה מספרת לנו מעשה תמוה ביותר, שהמלאכים מגיעים לבשר לאברהם ושרה על הולדת יצחק הצפויה, ושרה צוחקת והקב"ה שואל את אברהם למה צחקה שרה, ושרה מכחשת לא צחקתי, ואברהם אומר לה לא, כי צחקת, ומספר תמיהות במעשה זה.
הראשון, דמצינו בירושלמי מסכת סוטה (פרק ז' הלכה א'), דלא מצינו...
הַנֶּגְבָּה
ברוב המקומות שבאה אות נוספת למשקל המלעיליים לא בא דגש בג"ד כפ"ת. כמו הַ֝מָּ֗וְתָה, הַבָּ֑יְתָה, הַבַּ֔יְתָה, חַיָּ֑יְכִי, תַּחֲלוּאָֽיְכִי, נֶגְדָה־נָּ֝֗א.
אך הנגבה בא דגוש, וכן אֹהַ֣בְתִּי לָד֔וּשׁ.
ההיתר של שאול לפגוע בעצמו ולקצר ימיו
נאמר בתורה בפר' נח (בראשית ט', ה'): "ואך את דמכם לנפשותיכם אדרוש". וכידוע תיבת "ואך" באה למעט, שלא תמיד יש עוון לממית את עצמו. ואם כן עלינו לדעת מהו המקרה שעליו רמזה התורה שמותר לו לאדם ליטול את נפשו.
והנה מצינו במדרש רבה (בראשית פרשה ל"ד אות י"ג) שדרשו...
ידועה קו' הרא"ם (ס"פ לך לך) בטעם מה שאברהם אבינו ע"ה לא מל עצמו קודם שנצטווה שהרי האבות קיימו כל התורה כולה קודם שנתנה (עי' יומא כח:), ומ"ש מילה שלא מל עצמו עד שאמר לו הקב"ה בפירוש.
והנה בחידושי הגרי"ז הלוי בראשית פרק טז פסוק ה כתב וז"ל: ידועה הקושיא, האבות קיימו התורה עד שלא נתנה (עי' יומא כ"ח...
שרשים נל"ה עם ו' ההיפוך (וכן בלשון צווי ואיווי) משמיטים את ל' הפועל. ובבנין הקל במקום יִבְנֶה נשאר יִבְןְ בשני שואים, ובא סגול בפה"פ להקל. וממש כמשקל המלעיליים. ולכן גם בגרוניות בא בפתח כמשקל המלעיליים יַעַל. ובבניין נפעל במקום יֵרָאֶה נשאר יֵרָא.
בפועל נטה נפלה גם הנ', ומה שנשאר זה רק עה"פ ט'...
מסתבר שזו צורת נסמך, וכמו הֲבֵל הבלים (אך כאן הוא בסגול). וגם שכם אחד נוקד כנסמך.
וראיה מכל צורות הנטיה שִכְמוֹ שִכְמָהּ שהם מצורת שֶכֶם. כמו כן אין עוד משקל במקרא בניקוד זה של שוא וסגול, שהשמות מקבלים תנועה גדולה ויבואו בצירה. ואף מילת אֲשֶר מנוקדת כנסמך כדרך מילות החיבור.
הקמץ של המילה דָם נשמט כיון שהוא סמוך לכינוי כבד (של נוכחים), ועיקר צורת המילה היא בשני שואים, דְמְכֶם, אך כיון שא"א לבוא שני שואים בתחילת מילה נתנו תנועה באות הראשונה, ולכן באה בחירק ולא בפתח. ולכן גם אין דגש אחר השוא הנח באות מ'.
'ונבלה שם שפתם', שרש המילה הוא 'בלל', וכתבו המדקדקים שעיקרו נָבֹלָּה ונשמט הדגש, אך נראה שכך עיקר צורתו, שכן מצאנו שרוב המילים המארכות מהכפולים באו בלא דגש כצורתם המקורית, כמו 'קָבָה' (במדבר כב יא, יז) ויתכן שכך במילת 'אָרָה' (במדבר כב ו), 'וְנָבֹזָה' (ש"א יד לו), 'וְנָבְלָה שָׁם שְֹפָתָם'...
מדוע מברכים על פירות הגדלים באדמה – בורא פרי האדמה, ולא מברכים עליהם – בורא פרי הארץ כמו בלחם:
בפרשת בראשית (ד', ג'), איתא: "ויהי מקץ ימים ויבא קין מפרי האדמה מנחה לה'"
ובמשנה (ברכות לה.) איתא: 'ועל פירות הארץ הוא אומר: בורא פרי האדמה, חוץ מן הפת, שעל הפת הוא אומר: המוציא לחם מן הארץ'.
הנה יש...