בטור סי' קי"ד מביא עצת המהר"ם מרוטנבורג לומר בשמ"ע אתה גיבור תשעים פעמים עד משיב הרוח ומוריד הגשם,
וראיתו מפרק כיצד הרגל גבי שור המועד ריחק נגיחותיו חייב קירב לא כ"ש הכ"נ וכו'
וה"ר פרץ כתב וכו' שאין הנידון דומה לראיה דהתם טעמא משום שהוחזק ליגח ואם הוחזק בשלוש רחוקות כ"ש בשלוש קרובותאבל גשם שנתקן...
לכאורה זהו הפרשנות הפשוטה לסיטואציה שלפנינו ומכיוון שזה מה שאנו רואים לפנינו הרי שמוחזק לנו שהוא כך
או שמא נאמר שזוהי ראיה כל כך חזקה עד שכבר נקראת חזקה
ואם זהו הסתכלות האם נסכים עם כל הסתכלות שהיא חזקה
או שנדון בסיבותיה ואם הסבה לא הגיונית לא נאמר חזקה
לכאו' כמה מדיני החזקות שבתלמוד (כגון: "טב למיתב טן דו מלמיתב ארמלו") נראים כנובעים מהבנה פסיכולוגית של טבע האדם והתנהגותו.
האם יש לראות בהם ביטוי להנהגות פסיכולוגיות חולפות שתלויות בהקשר חברתי-תרבותי מסוים (ולכן עשויות להשתנות)?
או שמא מדובר בעקרונות קבועים ועמוקים שמושרשים במבנה הנפש האנושית...
בעקבות כו''כ דיונים שהועלו כאן, התעוררתי לברר יסוד דפשטות, אנא ונא יביאו נא חו''ר הפורום איפה נמצא יסוד פשטות, כגון בחזקה ומיגו ומהו הביאור בכאו''א מהם, אם יש חילוק בין פשטות לפשטות
יבארו נא הרה''ג, (אחר שנחלק בין 'שלו' ל'ברשותו' נהיה מוכרחים לכאו' לומר ש)'חזקה כל מה שתחת יד האדם שלו' היא לכאו' ע''ד (או ממש מדין) רוב. א''כ, מהו החילוק והרי אין הולכים בממון אחר הרוב.
שבת (קטו, ב - קטז, א) לרשב"ג פרשה זו אין מקומה כאן, ונכתבה כדי להפסיק בין פורענות לפורענות [וכתב המהר"ם שיף שהנוני"ם הם כעין סוגריים];
ולרבי לא מן השם הוא זה, אלא שהוא ספר בפני עצמו ויש שבעה ספרים בתורה.
והרמב"ן מפרש דברי רשב"ג שקודם ה"ויהי בנסוע" - יש פורענות שנסעו מהר ה' כתינוק הבורח, ולאחמ"כ...
בעו מיניה מרנב"י המשכיר בית בי"ד חזקתו בדוק או אין חזקתו בדוק, למאי נפק"מ לישייליה.
ויש לומדים שהכונה שיש דין לשאול את המשכיר משום שלא סומכים על חזקה כל היכא דאיכא לברורי.
ובב"י סי' תלז הקשה מאי שנא מבהמה שלא חוששים שמא היא טריפה אלא סמכי' על חזקה ולא בודקים אפילו שאפשר לברר, ותי' שכאן הוא כדי...
חזקה נגד ספק אחד מספק ספיקא
א.
כתובות יב. אמר רבה זאת אומר כנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה יש לה כתבה מנה וכו' (כלפי בתולה אלמנה מן הנישואין שנמצאת בעולה) וליחוש שמא תחתיו זינתה אמר רב שרביא כגון שקידש ובעל לאלתר, וכתבו שם התוס' (ד"ה כגון) וכן צריך נמי להעמיד שהראשון אחר שקידש כנסה לאלתר ומת מיד...
נסתפקתי במחה המ"ק בפני שניים - למאי דקיי"ל מחאה שלא בפניו הויא מחאה,
[-וברשב"ם ועוד הדגישו שאפילו אם נודע שלא שמע המחזיק מחאתו לא גרע, יען מחה כדין]
היאך הדין במחה בפני שניים וראה שנפטרו לפני שהספיקו לספר לאחרים
מי נימא היות והוא מצידו מחה בשעת מעשה כדבעי, תוב לא חייבוהו למחות בשנית
או דילמא...
ילה"ס האם יש מועד בשור שהפיל א"ע על 3 כבשים תמימים בכוונה והרגם- האם נעשה מועד בכה"ג א"ד סו"ס הי' במעה אחת- וכן הדעת נוטה.
אמ' העומד לנגד עיני דברי הש"ס בתמורה כו שיש ספק בממיר בעלת מום בתמימה- אי כוונתו לחילול ושרי, או לתמורה ולקי
וקאמר אכ"כ -את"ל לחילול ופדיון ושרי.
מה הדין מי שהיו לפניו 4...
אולי יואילו עמלי תורה, רצי פורום האוצר,
לבאר נא כח בירורא ד"חזקה דמעיקרא",
באשר מעולם לא זוכה שכלי הקט הבינה -
דהא כיצד נוכל לצוות להאדם ירא השם,
להחזיק בדעתו חזקת גוף, וחזקת דין,
וטעמנו: כי בשעה דהאתמול כך וכך הי',
- וזאת בעוד אין לזה הצד איזה צל סיכוי והסתברות?!
ושמעתי אשר בבתי המדרש מתבדרי...