ליל

כתב המהרי"ל בתחילת הל' סדר ההגדה דרש מהר"י סג"ל כתיב אשרי אדם מפחד תמיד (משלי כח, יד), וכתיב משמועה רעה לא יירא (תהלים קיב, ז), קשיין קראי אהדדי, אלא ר"ל מפחד תמיד אל דבר מצוה לעשותה כתיקונה. כך יהא כל אדם חרד באימה לקיים מאמר חכמים שתקנו מצות הסדר וההגדה. ולא יהא הדבר קל בעיניו אף אם כמה דברים...

מה יהיה הדין, בין הקדש למוציא מצה, שזה בעיה חמורה של קידוש במקום סעודה. בתקווה שלא יהיה נוגע למעשה.

יל"ע האם ליל שימורים מועיל מכזה היזק, (בעז"ה עד אז נשכח מזה....) ויש לפלפל בכמה אופנים, אבל א"כ אז אפשר ואולי בשפוך חמתך במקום לפתוח הדלת לסמן שאיננו מפחדים עדיף לסגור הדלת כדי לסמן שלא יורדים למקלטים ,ואולי בזה יובן מה שתמה באשכול ליל שימורים סגירת הדלתות

כשחוזרים מבית הכנסת – יש נוהגים להדליק שני נרות בבית (וליהודים הייתה אורה) בלי ברכה. יש נוהגים, שלא לאכול בשר בליל פורים, מפני שסעודת פורים שאכלה בלילה לא יצא ידי חובה, ושלא ייראה כאוכל סעודת פורים שלא בזמנה (שער הציון תרצ"ה, י"ב).

ליל שמורים וגו' (יב, ב). יכוין הכתוב לרמוז ה' נסים מופלאים שזמנם לילה זו א) בימי אברהם כשהכה את ארבעה מלכים ויחלק עליהם לילה (בראשית יד טו) ב) ביציאת מצרים דכתיב (לעיל פסוק כט) ויהי בחצי הלילה ג) בימי חזקיה כשהכה גבריאל מחנה סנחריב דכתיב (מ"ב יט לה) ויהי בלילה ההוא ד) בימי מרדכי ואסתר בלילה ההוא...

כחלק ממהלך לחיזוק הלימוד בבית המדרש בלילות השבת אני מחפש כל תוכן תורני רלוונטי בנושא החל ממאמרי חז"ל / מדרשים ומן הספרות התורנית במעלת הלימוד בשבת

איך יתכן אדם שאכל סעודת ליל שבת כשיעור ברכת המזון מדאו' ומדרבנן ולא צריך לחזור רצה לכתחילה?

ברשותכם 2 הערות. 1. מי ש[עדיין] אוכל חריין מפורר למרור, איך מטבלים פירורים בחרוסת? 2. בכורך, המנהג אצלנו וכך מוכח בראשונים, שהחסה מבחוץ והמצה בפנים, אבל שמעתי הרבה שעושים להיפך, החסה בפנים והמצה בחוץ, אשמח לשמוע מקורות.